הריקנות שבהצלחה

טל ברמן: “הקריירה לא באמת ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי, זה רק מכסה עליהם”.

תם עידן התמימות..

בגיל 26 חובק טל ברמן דירה בצפון תל אביב, אאודי A3טורבו,

 פלאפון קטנטן, מכשיר די.וי.די ועונה שלישית לתוכנית הטלוויזיה שלו “פרפר לילה”, ובכל זאת הוא לא ממש מאושר.

בגילוי לב הוא מסביר לאורנה קדוש מדוע

…באמת מה רע? יש לו דירה משלו בצפון תל אביב, משופצת ומעוצבת ומצוידת בכל צעצוע שאפשר לדמיין,

כולל מערכת די.וי.די. משוכללת בשווי 50 אלף ₪, טלוויזיה ענקית, מיני דיסק, מחשב שמחובר לאינטרנט 24 שעות ביממה,

טלפון סלולרי זעיר במיוחד וג’קוזי. יש לו מכונית אאודי A3טורבו, עם חלון בגג, בצבע “זהב מטאלי פוסט ערבי”, כהגדרתו.

על השולחן בסלון שלו מונח הגיליון האחרון של השבועון “רייטינג”,

 שבחר אותו בראש רשימת עשרת הרווקים המבוקשים ביותר בטלוויזיה.

“הרגשתי פשוט כאילו בדידות אדירה”

אם הכל כל כך טוב, למה ברמן מרגיש כל כך רע?

את הלחץ שהוא נתון בו מזהים מייד. כמו תמיד, ברמן הוא נחמד ונעים וסימפטי, אבל הניצוץ איננו.

במקום הדמות הכריזמטית, מלאת השנינות והחן, שמוכרת מהטלוויזיה ומהרדיו, יושב מולי בחור שקט ודי עגמומי,

מתלבט אם לספר על התהליכים שעוברים עליו.

“פתאום הרגשתי נורא לבד. הרגשתי פשוט כאילו בדידות אדירה. ממש נכנסתי ללחץ מזה.

אמרתי לעצמי, רגע, אז כשהיתה לך תוכנית בטלוויזיה הרגשת לא לבד?”

– ומה ענית לעצמך?

“שכן. שזה מה שגורם לי להרגיש לא לבד. זה דפוק, זה לא טוב. היו לי ימים של זעזוע פנימי.

הבנתי שהקריירה כאילו ממלאת לי את החיים הרגשיים שלי. זה לא באמת ממלא אותם, זה רק מכסה עליהם.

זו מין שמיכה כזאת שאתה מתהפך בה. זה מחפה על הריקנות בפנים. כל הזמן חשבתי שאני לגמרי מחובר לעצמי,

שאני מחובר למה שקורה. אבל זה לא היה נכון. זה ממש לא נכון.

“פתאום הבנתי שהרדיפה אחרי ההצלחה, ולהספיק הכל, וגם לעשות את התואר באוניברסיטה, וגם לעשות תוכנית טלוויזיה,

וגם תוכנית רדיו, וכל הזמן המרוץ האינסופי ושיהיה לי הפלאפון הכי קטן ושיהיה לי אוטו טוב,

 ושתהיה לי טלוויזיה גדולה, להקיף את עצמי בדברים נורא חומריים, גשמיים,

הכל נועד כדי לחפות על איזושהי ריקנות שנוצרה, חלל שנוצר בתוכי”.