הלל הזקן היה נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות.
בן זוגו העיקרי היה שמאי הזקן, שהיה אב בית הדין באותה תקופה, והוא היה בר-פלוגתא הקבוע שלו.
הוא נולד בבבל למשפחה נכבדה, ועלה לארץ ישראל בגיל 40.
כשהגיע ארצה, היה עני מאוד והשתכר טרפעיק (מטבע בעל ערך מועט) אחד ביום,
והיה מחלק את הכנסותיו לשניים.
חצי נתן לשומר בית המדרש כדי שיוכל ללמוד תורה מפי רבותיו,
ובחצי השני השתמש לפרנסת בני ביתו.
מסופר, שיום אחד לא הצליח להשתכר כלל, ושומר בית המדרש סירב לתת לו להיכנס.
הוא עלה על גג בית המדרש והקשיב לדברי רבותיו מפתח הארובה.
הלומדים, שלא הבינו מדוע התמעט האור שנכנס לבית המדרש,
עלו לגג ומצאו את הלל מכוסה בשלוש אמות של שלג.
מיד הורידו אותו מהגג, ואף על פי שהיה ערב שבת, רחצו והושיבו אותו כנגד המדורה.
“אמרו: ראוי זה לחלל עליו את-השבת”
(יומא לה).
הלל היה מייסדה של שושלת נשיאי הסנהדרין,
שושלת זו התקיימה במשך 15 דורות ו – 450 שנה עד לביטול מוסד הנשיאות וגם לאחר חורבן ירושלים.
כנשיא הסנהדרין היה הלל מנהיג תקנות בעם,
והידועה שבהן היא תקנת הפרוזבול שנועדה לעקוף את שמיטת הכספים הנהוגה בשנת השמיטה.
בתלמוד ובמדרשים ישנם סיפורים רבים על אישיותו ואופיו של הלל.
כאמור, הלל נודע באופיו כענוותן וכסבלן בהלכותיו ובהנהגותיו.
(ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית)
