"תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה, שלא יעסוק ישראל בתורה.
בא פפוס בן יהודה ומצא לר' עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה.
אמר לו: "עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות?
אף אנחנו עכשיו, שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה "כי היא חייך ואורך ימיך",
כך אם אנחנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר' עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו.
אמר לו: פפוס, מי הביאך לכאן? אמר לו: אשריך ר' עקיבא,
שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים".
(ברכות סא, ע"ב)
