על תנועת הנוער הלאומית

תנועת תחיית הקודש- הרב אברהם רמר זצ”ל

 

שני סוגי תנועות נוער מוכרות לנו:

א. התנועה שבראשיתה הייתה מחשבה. תנועה שמקורה באידיאל, רעיונות אנושיים של תיקון עולם, חברה או עם, שחברת המבוגרים הייתה עייפה מלהגשימו, אם זו הגבורה הטבעית המלווה בצדק החברתי של השומר הצעיר, או שאיפת ההוד וההדר שבעליה לארץ-ישראל של הבית”רים.

ב. תנועת נוער, שמטרתה למלא את ריקנות הנוער בתוכן, והקניות ידע בנושאים שאינם שיגרתים (מתנ”סים, הצופים).

הגיעה העת, שתתגבש תנועה, שתשים למטרה את הגשמת תנועת התחיה. תנועה שאינה מתחילה מחשבונות אנושיים, אלא משתמשת בכוחות האנושיים לבטא תנועת עם לגאולתו. תנועה שאותה מגדיר מרן הרב דוד הכהן הנזיר זצ”ל, כ”תנועה תחיית הקודש” (“קול הנבואה” – “החכמה הפנימית”). את משק כנפיה של תנועה לאומית זו שמע הרב, ולקולה נתן ביטוי בקריאותיו הגדולות, ואותם חש הנוער בחושיו הבריאים והטבעיים.

תנועת נוער זו, היא התנועה להתנערות מתרדמת הגולה וכלימתה. תנועת נוער זו, היא תנועת הדור של נערים בני שבע ושבעים. תנועת נוער זו, היא התנועה בה מתחדשים כנשר נעורינו. תנועת תחיית הקודש.

“אם באמת ובלב תמים אנו חפצים בתקומת עמנו.

אם בלב נאמן הננו חפצים להכשיר את עמנו לגאולתו ופדות נפשו, להשבתו מארץ שביו וגלותו, אל מקום אשר היה שם אהלו בתחילה..

מי זה לא ישתתף?

מי זה לא ייתן יד?

ואם לא נשתדל אנחנו… הרבה שלוחים למקום, ימצאו משתדלים אחרים…”

“קומו בני, בנו את הנשמה, קוממו את עושר הקודש הנהרס…” “בואו בואו אחים, כולכם בהמון, אל דגלנו הקדוש…”

” הברו נושאי כלי ה’, דעו כי תחיית קודש היא מתנערת בעמנו להשלים את יסוד התחיה הלאומית, לשכלל את תיקון הגאולה…”

“ותנועת הקודש הזאת, אחים יקרים, איננה תנועה חדשה, היא התנועה העתיקה, היסודית והשורשית, הנצחית והאיתנה, שכל התנועות החילוניות שבתחייתנו הלאומית, הנן באות מכוחה ועוזרות לתקומתה. בואו ונרים את דיגלה של מדינת-ישראל בארץ-ישראל, במלא מובנה. בואו ונשלים את החסר בתכונות התחיה החילונית אשר בציונות, על-ידי תחיית הקודש אשר יופיע על – ידי רוממות דגל קדשנו…”

אוסף פסקאות אלו, מתוך הקריאות הגדולות של הרב, המהדהדות באזננו כצעקה גדולה, תובעת מאתנו מסירות והתמסרות לרעיון התחיה. ולא נשקוט ולא ננוח עד שיצא כנגה צידקה ודווקא על ידי מעשינו ופעלינו, כי זו היא התחיה האמתית!

התחיה הלאומית, שהיא מקורה של התחיה הפרטית, תובעת מאתנו גדלות! אי אפשר להיפגש עם תנועת התחיה בכלים קטנים!

“מה נמוכים הם הגמדים בעלי עיניים טרוטות, הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל, שקומתו לעב תגיע, ומדמים שקומתו מגיעה רק עד גובה פשיטת ידם הקטנטנה ומעוף עינם, שדוק ותבלול שמו עליהם מצור. ואם מראש המגדל יוגד להם שרואים את הכוכב… מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר…” (עפ”י הקדמת הרב לשיר השירים).

אנו חייבים להעביר את הערכים הנשכחים החוזרים ומתעוררים בתחייתנו הלאומית, כגון: מנהיגות (הדרכה), ערבות לאומית הדדית (במחנות), טובה וחמדתה של ארץ-צבי (טיולים), והופעת המידות הישראליות המקוריות, המונחלות לנו מראשית גזענו- האבות: גמילות חסד “אברהמית” במבצעי התרמות, גבורה “יצחקית” במסירות ודבקות במטרה, אמת מעשית “יעקבית” באלתור ובתושייה, ממלכתיות “דוידית” השואפת לתיקון עולם במלכות שדי, והכל ביושר ובכבוד. וכדי להצליח, נשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו לבטא ערכים, להתרגל אליהם וליישמם.

 

לא להתקטן

 

אך אם נניח לרגע את האידיאלים, נהיה ראליים ונכיר את הדברים בגובה שאליו מגיעה ידנו הקטנטנה. נזכור את ה”עובדות בשטח” תודה על ה”אמת”, שכל מה שאנו עושים סך הכל (וזה חשוב מאד!!) משלימים את החינוך הפורמאלי המדכא… ובפורמאליות מדוקדקת נגבש צוותי הדרכה, נארגן טיולים למופת (כי חייבים לפרוק את הלחצים של הנוער), וכדי לצבור חוויות – נארגן מחנות והדבקת מודעות, וכו’ וכו’, ונהפוך את האמצעים למטרה. אני בטוח שכל פעילות תסתיים ב”סעודת שחיתות”- ברמת ארטיקים על ארגון מוצלח, וברמת בשרים אחרי המחנה. וככל שהפרויקט” יגדל וידרוש מאמץ גדול יותר, הרי שהפיצוי העצמי ילך ויגדל. וגם אנו נרגיש שמגיע לנו… הרי מסרנו את נפשנו על בריאותו הנפשית של הנוער, שחס וחלילה עלול היה להיפגע מהמערכות הממסדיות “הנוראות” שמשתלטות על מערכת החינוך… והעובדות מוכיחות וכד’, ואז יעמדו גם כמה מן הצד ויחככו בידיהם בסיפוק על שהצליחו לנווט את הכוחות הפורצים של הנוער לאפיקים שבהם הם יכולים למשול.

העיקר שכחתי הרי זה פשוט! סרטים. החבר’ה לחוצים בבית מזה שלא מרשים להם ללכת לסרט. אנו נשחרר אותם מהלחץ. נביא סרטים לתנועה, וקופת הסניף תגדל, כדי שנוכל לצאת לטיולים, ושלא נהיה “מדופרסים”, ויהיה לנו חשק לקום בלילה ולהדביק מודעות על המחנה, שבו נקרין סרט, כדי שלא יהיה משעמם, ונרוויח כסף, ונצא לטיולים… חד גדיא חד גדיא…

אם כך הרי טובה יותר התנועה:

“שבראשיתה הייתה מחשבה,

אידיאל נשגב ומרומם,

התאספו חברים למצווה,

והחליטו לתקן את העולם.

ישיבת בני-עקיבא תקום…

עד אשר נגיע לקבוצת בני-עקיבא ה…

כי על-אף כל המכשולים ולעומת כל הנחשלים בעוז קדימה…”

נגלה את כוחם של שבטי-יה

יצאנו לדרך והקמנו תנועה חדשה, כי הרגשנו ששירים אחרים מהדהדים באזננו:

“להתרומם מפלגות לגודל עם,

להרחיב ההשגות כמרחב ים,

לנער האבקים מארצות הגולה…

לתחיית עם

בארץ בשמיים

באשר הם שם…

ובשופר גדול נתקע,

וברגלים נרקע,

עד ירעשו הקברים,

והקולות יעלו בלולים

עד שרשי הנשמות,

לבנות הנשמות…” (עפ”י אורות הרא”יה).

אנחנו שואפים לשלמות ונגיע אליה.

נקים את הישיבות הטובות ביותר, כי נברך בתורה תחילה. נשקוד ונשגה באהבתה תמיד, בהדרכה הסלולה של התורה הגואלת.

נקים את הישובים הגדולים והטובים ביותר, כי אנו יודעים שהעבודה החקלאית בארץ ישראל היא קודש.

נבנה את חבורות הפיקוד המוכשרות ביותר, כי יודעים אנו, שה’ צבאות אל-הי ישראל הוא, וצבאות ה’-צבאות ישראל הם.

נגלה את כוחם של שבטי-יה, את אריה יהודה ואת הים של זבולון, את קדושת הכהונה ואת העזות של דן, וכך הלאה וכך הלאה.

נעזור לאומה לגלות את כוחותיה, כי שלוחי דרחמנא ושלוחי האומה אנחנו, איננו מהעסקנים שדוק ותבלול שמו עליהם מצור…

וכשנדע את מקורות שאיפתנו, נתחיל מידית בהקמת גרעינים, לקיים את כל דברי הקריאות הגדולות המופנות אלינו, ובעזרת ה’ על ידינו תתגלה האומה במלא גבורתה וקוממיותה.

תאמרו: הרי לא זו הסיבה להקמה, הרי אנו חפצים לתת פתרון לילדים שאינם מוצאים עצמם במסגרת המקובלת. אם נפתח את מאמר “הדור”, נלמד ונדע שחוסר הנחת של אותם ילדים נובע מהיותם שייכים למציאות עתידית, שאינה יכולה להסתפק במציאות העכשווית. כשם שדוד לא מצא את מקומו בדור של שאול, וכשם שחנה לא התאימה לתקופת השופטים.

אם לא תדע התנועה לרומם את הרעיון, (ואמר הרב צבי יהודה:” רעיון” בארמית משמעותו “רצון”- “יהא רעווא קדמך”), וליצור את הכלים הנכונים לבטא בהם את תביעת התחיה, לא עשינו דבר.

ולכן עלינו לגבש מצע שאינו מבוסס על הכרת העובדות הקיימות כגון: “אנו מכירים בערכה של…”

“אנו רואים ב…”

“אנו מקבלים את…”

“אנו נשאף (בעתיד) ל…” ובינתיים?

אלא מצע דינמי שואף כגון:

“תורה: מתוך הכרה בערכה של התורה כמקור חיי האומה, אנו שואפים, ונפעל ליישומה בשלמותה בכל המסגרות הציבוריות והפרטיות של העם השב לארצו”.

“עם: אנו יודעים שעמנו שב ומחדש את כוחותיו כימים מקדם. לא ננוח ולא נשקוט, עד שנמלא את תפקידינו כבנים בונים, וחלוצים נאמנים לתנועת האומה בקידוש שם שמים, והעלאת העולם כולו לקרוא בשם ה’. נעשה כל מאמץ לשיבת ציון ולתנופת עליה”. וכד’ וכד’.

 

זוהי תנועתנו! ואם עדיין לא קמה, קום תקום!