"בעת החזרות למחזות, תמיד נדמה בערב שבת שהעסק עומד ליפול.
לפעמים חשתי עצמי כמו בוגד, בעוזבי את התיאטרון הקודר,
את ספלי הקפה הפזורים פה ושם,
את השחקנים נפולי הפנים, את פועלי הבימה המצווחים…
שבתי הביתה.
היה זה שינוי מדהים.
אשתי וילדיי, שקיומם כמעט נשכח מליבי, מחכים לי עליזים,
לבושים חג – ובעיני הם מושכי לב להפליא.
ישבנו לאכול ארוחה נהדרת, עם הנרות הדולקים, החלות הקלועות,
וגביע הכסף של סבי המלא יין עד שפתו.
בירכתי את ילדי בברכה הקדומה, זימרנו את זמירות השבת הערבות…
זוהי נאת מדבר של שקט.
ברדת הערב אני חוזר למשחק הנפלא ומורט העצבים של ברודווי.
פעם אחת אמר לי המפיק שלי במוצאי שבת:
"אינני מקנא בדת שלך, אבל אני מקנא בשבת שלך."
(מעובד עפ"י 'זה אלי', ווק, עמ' 38-39)
