פתיחה
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"
עד כמה אנחנו באמת מבינים את גודל האסון שבחורבן ואת גודל הפספוס בכל יום ללא בית מקדש?
והאם אנחנו באמת רוצים שבית המקדש יבנה או שאנו רק מדברים?
י' בטבת תאריך בו אנו מתענים על המצור שהחל על ירושלים ביום זה .
בפעולה החניכים יראו עד כמה הם לא מעכלים את חסרונו של בית המקדש (עד כמה שהם מצפים לו)
כמו כן נבדוק עד כמה חשוב לנו שביהמ"ק יבנה במהרה ומה אנו עושים בשביל זה.
שלב א'- מה חסר לנו בחיינו עכשיו כשבית המקדש חרב…
דרוש: כרטיסיות כן/לא, כמספר החניכים. כל חניך מקבל כרטיסיה שמצד אחד כתוב כן ומצידה השני לא.
שואלים שאלות והחניכים מרימים את תשובתם.
- מי חשב היום על קורבנות ?
- מי עלה לרגל בסוכות לירושלים?
- מי סימן את הפירות הראשונים שצמחו על העץ בגינתו?
- מי רוצה שביה"מק יבנה מחר?
סביר להניח שלשאלה האחרונה כולם ירימו כן, למה? מה חסר לנו בחיי היום יום כשאין בית מקדש? מה חסר לנו היום בלי בית המקדש?
3 חניכים יוצאים.
מכניסים את הראשון ומביאים לו תמונה. הוא צריך לתאר אותה לקהל שלפניו.
מכניסים את השני נותנים לו לראות את התמונה אך לוקחים לו אותה ואז הוא צריך לתאר אותה לקהל.
מכניסים את החניך השלישי מספרים לו על התמונה ואז הוא צריך לתאר אותה לקהל.
-שואלים כל אחד מהם איך הוא הרגיש?
הראשון ראה את התמונה ולכן לא הייתה לו כל בעיה.
השני ראה את התמונה אך היא נלקחה ממנו ולכן קשה לו.
השלישי לא ראה את התמונה מעולם ולכן הוא אינו יודע עד כמה הוא מפספס כיוון שלא ראה את הדבר האמיתי.
החניך הראשון הוא כמו האנשים שחיו בתקופת המקדש לפני החורבן, שראו וחיו את המקדש.
החניך השני הוא כמו האנשים שחיו בתקופת המקדש אחרי החורבן –
הם ראו את המקדש אך הוא נחרב ולכן להם הרבה יותר קשה כיוון שראו את הדבר האמיתי ועכשיו הוא איננו יותר .
החניך השלישי הוא כמו האנשים שחיו לאחר החורבן. היה להם קשה מאוד כיוון שהם ידעו מה הם הפסידו,
אך אנו בימינו שלא זכינו לראות את ביהמ"ק אנו לא מעכלים עד כמה פספסנו,
אומנם אנו רוצים ומצפים שיבנה אך אנחנו לא יודעים עד כמה אנחנו מפספסים כל יום שביה"מק לא נבנה
כיוון שלצערנו לא זכינו לראותו בבניינו ולכן עם כל התיאורים מתקופת המקדש ,בגלל שלא זכינו להיות שם,אנו לא יודעים עד כמה גדול הפסדנו.
שלב ב- האם אנחנו באמת רוצים שביהמ"ק יבנה? ומה אנחנו עושים בשביל זה?
דרוש: כרטיסיות דילמות.(נספח).
בית המקדש הראשון נחרב בגלל שפיכות דמים ,ע"ז וגילוי עריות.
בית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם. מכאן ששנאת חינם שקולה כנגד שלושתם.
נאמר:" דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו" .
לצערנו לא זכינו שיבנה עדין ,מכאן שלא תיקנו את מעשינו.
כולנו תמיד אומרים שאנו רוצים שביהמ"ק יבנה וחוץ מלהתפלל לזה אנחנו לא משנים דבר בחיי היומיום שלנו, בחיי העשייה,
על מנת שזה אכן יקרה. אז האם זה באמת חשוב לנו ואנו באמת רוצים שביהמ"ק יבנה כבר או שאנו רק מדברים?
– נשאל את החניכים מה הם עושים על מנת שביהמ"ק יבנה?
נעלה בפני החניכים את הדילמות המצורפות בנספח ( ניתן להציג אותם לחניכים / לבקש מזוגות חניכים להציג אותם לשאר השבט).
לסיכום
אנו לא מודעים לכמה אנו מפספסים כל יום שבית המקדש לא נבנה לנו שוב מחדש
ועל מנת שנזכה שיבנה בימינו עלינו לא רק לרצות בכך ולדבר על זה אלא גם לנסות לשפר את מעשינו ומידותינו
על מנת שבאמת נזכה.
צ'ופר
אפשר להוסיף פסוק מנבואת ישעיהו על בניין ביהמ"ק.
או מנבואת זכריה: 'כה אמר ה' צ-באות: עֹד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרֹב ימים.
ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה'.
שנזכה לביאת המשיח ולבנין בית המקדש וארץ ישראל השלמה במהרה בימנו אמן.