הדרקון הלא נכון

היה היה פעם דרקון,
בארץ אחת של אגדות.
דרקון ענק וירוק-שריון,
מחייך וחושף זר שיניים חדות.
היו לו רגליים של אריה ועור
חלק ומבריק, כמו לנחשים,
וגם כנפיים של ציפור,
ואם זה לא מספיק – גם שלושה ראשים.
יושב לבדו על סלע רותח,
מאפו יורק אש וזפת,
ובכל פעם שהוא מנסה לקנח –
עוד מטפחת נשרפת.
דרקון שמקפיא אותך במבט
של שלושה ראשים, שש עיניים סגולות.
אם יראה אותו ילד רק פעם אחת
לא יישן חמישים לילות.

ואין בית בו אין שיחה
על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות.
וארוחה בלי נסיכה
היא לא ארוחה לרוחו.
ציידים נחמדים רדפו אחריו,
מלכודות חיכו לו בכל הפינות,
אבירים גיבורים יצאו אל הקרב
כדי להרשים נערות עדינות.
אמרו שבעין שלו יהלום
ומי שמוציא אותו – עשיר.
שודדים חיפשו אותו לילה ויום
לגנוב לו אוצר מאחד הראשים.
כולם רק נגדו, זאת ידע הדרקון,
ולכן הקפיד להיזהר –
כששני ראשים הלכו לישון,
ראש אחד תמיד נשאר ער.
שנאו אותו מגדול עד קטן,
בגללו בלילות לא חצו את הרחוב
ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן
ואולי הוא בעצם דרקון טוב.

זאת לא אשמתו שהוא מצויד
בשלושה ראשים. ורק אלוהים יודע
שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד
ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה.

והוא מצטער שהוא נוחר.
וגופו נחשי, ופניו מאוסות.
הוא היה רוצה להיות משהו אחר,
אבל ככה הוא, ואין מה לעשות.
דרקון מחפש אהבה וחולם,
הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח,
הוא הוציא שם-טוב לעם הרשע שלהם,
ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח.

אילו ידע לדבר לפחות,
להסביר שהוא רק מחפש ידידים,
ואין לו עניין לאכול נסיכות,
והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים.
דרקון חביב רגיש ובודד,
שחיפש חברים להושיט להם כף,
אבל קשה מאד להתיידד
עם אחד שנושם עליך אש מהאף.

בוקר אחד הם הגיעו אליו,
בא אביר ותקע בו חרב מקרוב,
וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו,
ואיש לא חשב שאולי הוא טוב.
עשרים נסיכות מחאו כפיים,
שמש אביב בשמים זרחה,
ושלושה ראשים עצומי עיניים
שכבו בשורה על הסלע החם.

השודדים, שהגיעו מהם למקום,
שלחו יד אל העין שלו הסגולה,
אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום
אלא דמעה גדולה.
ואיש לא היה שם עצוב
כשהוא התמוטט ונפל על גחון
וככה הם הפילו שם שוב,
את הדרקון הלא נכון…