לאחר המפגש הראשוני עם משה שנשלח להוציא את עם ישראל ממצרים, בפרשת “וארא” אנחנו נפגשים עם הצד השני, פרעה מלך מצרים. תגובתו של פרעה קצרה וחותכת: “מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל” (שמות ה,ב)
פרעה לא מוכן לשמוע בקול ה’ מכיוון שהוא לא ‘יודע’ אותו, הוא רואה בעצמו את חזות הכול, האינטרסים הפרטיים והמצומצמים שלו הם אמות המידה שעל פיהם נבחן כל דבר, ומתוך כך הוא מרשה לעצמו לשלול בצורה מוחלטת שיש מנהיג עליון להיסטוריה של העולם.
אל מול טענת ‘חוסר הידיעה’ של פרעה ומצרים בוחר הקב'”ה לענות בתהליך הדרגתי ומסודר, וכמובן שיכול היה הקב”ה לגאול את עם ישראל ממצרים בבת אחת, אך בכך לא היתה נקבעת התודעה הנכונה בלבבות. המהר”ל מסביר שהמכות התחלקו לשלוש קבוצות ובכל קבוצה התגלה ה’ במימד אחר של הטבע במים, בארץ, ובשמים. כך נשללה טענת פרעה ונחשף השקר מאחורי הצגת הכוחנות ושלטונו המזויף במציאות.
אולם לא רק המצרים נדרשו לעבור תהליך, במקביל גם האומה הישראלית עברה תהליך תודעתי חשוב. עם ישראל התרגל לחשוב, להרגיש ולחיות כעבדים ובשביל להשלים את תהליך הפיכתו לעם צריך קודם כל לשנות את המודעות העצמית שלו, לחיות כבן חורין. חדורים בוודאות לגבי מעמדם וייחודם המוסרי והערכי, ושליחותם הנגזרת מייחודיות זו. את התהליך מגדיר הקב”ה בארבע לשונות הגאולה: “והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצריים והצלתי אתכם מעבודתכם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם”
ארבעת לשוניות הגאולה הם תהליך הכנה שיוביל בסופו של דבר אל היעד- “והבאתי אתכם אל הארץ” השלמת תהליך היציאה ממצרים וההתיישבות בארץ ישראל תאפשר לאומה הישראלית למלא את המשימה שהוטלה עליה בשלמות, משימה עתיקת יומין שעומדת בבסיס האומה כבר מימי אברהם אבינו:” ונברכו בך כל משפחות האדמה” אומה שמשמשת כמגדלור כלפי כל אומות העולם ושואפת להיות דוגמא מופתית למוסר, אמת וצדק. זה היעד שמגדיר הקב”ה עוד לפני תיאור תהליך: ” וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר במצריים מעבדים אותם ואזכור את בריתי” ברית בין הבתרים שאותה כרת הקב”ה עם אברהם אבינו אודות היעד הלאומי.
