מעשה בתופר שהיה תופר נשמות,
הוא היה תופר אותן עם רגליים ללכת, עם ידיים לעבוד ועם לבבות.
הלבבות היו המומחיות שלו,
לשזור יחד פיסות נשמה שקופות ולרקום בזהב ופנינים.
היו שצעקו עליו-שלבבות הם לא משחק,
ושאם הוא ידקור במקום הלא נכון הנשמה יכולה להתקלקל לו!
היו שצחקו עליו כי תופרת זו עבודה של אישה,
ובכלל – בשביל מה לעבוד קשה כשאפשר להשתמש במכונות תפירה משוכללות שתופרות נשמות בסטוקים?
לדעתם, מכונות תופרות מצוין וביעילות לא נורמלית:
בנות עם טבע וקוקו וגופיות תמנון
ובנים עם שורש ודגמ”ח וכיפה – בדיוק במינון…
אבל התופר הוא מעולם לא הסכים להשתמש במכונה,
הוא תפר אותן אחת אחת,
עם חוט ומחט ועם לב.
וכשצעקו עליו וכשצחקו עליו וכשלחששו מאחורי גבו שזה לא ילך,
הוא רק היה מביט בלבבות הרקומים שלו,
מביט ומחייך.
אז הנה לכם חוט ומחט,
נשמות כבר יש…
בטוח שיש לכם את הכוחות והיכולת להשתמש בתבונה בחוט ובמחט…
