אי אפשר לומר לבנאדם: תיקח אחריות! ולצפות שהוא פשוט ייקח.. זה מנותק.
כדי לקחת אחריות צריך להבין איך מגיעים למידה הזאת, מתי אפשר בכלל לקנות אותה, איך מתחזקים בה – ואז יהיה אפשר לקחת אחריות.
גיל מצוות- גיל האחריות
בר בת מצווה זה הזמן שמבחינת התורה האדם כבר אחראי למעשיו. מה מיוחד בשלב הזה שמאפשר לאדם לעבור למצב של אחריות?
דעת
קטן לפני גיל 13 איננו בן דעת. קטן אינו נושא באחריות המשפטית למעשיו, וזאת מפני שחסרה לו דעת. חסרה לו ההכרה. (הרב אלישע אבינר)
ז”א שכדי לקחת אחריות חייבים לדעת, להבין, להכיר את המציאות. למה?
(לקיחת אחריות היא מתוך ידיעה ברורה של למה אני עושה את מה שאני עושה , למה זה חשוב, מה המטרה שלי וכו’. הדעת מבעירה בי את הרצון לעשות מעשה, לקחת אחריות על מעשיי, לדבוק במה שהחלטתי. אם אני לא אדע בבירור מה תפקידי- כל קושי הכי קטן יפיל אותי.)
אם רוצים לקחת אחריות על משהו- כדאי להכיר אותו, ללמוד אותו לעומק, ואז הידיעה תוביל לרצון.
טוב
מדרש קהלת רבה:
” “טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל” טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב. ומפני מה נקרא שמו ילד? כי אין מזדווג לאדם אלא מבן י”ג שנה ומעלה”
לפי המדרש רק בגיל 13 יצר הטוב נכנס באדם. ומכאן ההבנה כי אי אפשר לדרוש מהאדם לקחת אחריות כל עוד אין לו “יצר טוב”. למה?
יצר טוב זה הרצון והיכולת לבחור בטוב. האמונה בטוב. אם אני לא מאמינה בטוב, אז למה לי לעשות משהו? אם במילא רע פה, למה לי להתאמץ להוסיף טוב? האמונה בטוב, הרצון לבחור בו, הם אלה שידחפו אותי להיאבק על הטוב. כי אני מאמינה שהוא קיים ושעליי רק לגלות אותו. ואני יודעת שיש לי יצר טוב, שהטוב קיים גם בתוכי. אני מסוגלת להוציא אותו לפועל.
דבר שני- אם רוצים לקחת אחריות על משהו- כדאי להעמיק את האמונה שלי בטוב, בקב”ה, בעצמי באופן כללי, וספציפית בכך שזה יכול להצליח ושיש משמעות לאחריות הזאת.
