גוי אחד בארץ (פעולה)

מטרות 

החניך יבין כי בארץ ישראל קיימת בינינו ערבות הדדית ממשית –

מעשהו של היחיד משפיע על הציבור כולו כאילו כולו עשהו

(מציאות כזו יכולה להתקיים רק בארץ – רק כאשר אנו במקום חיותנו הטבעי ולא בגלות).

לכן, דווקא בארצנו ובמצב הלאומי היום, כאשר הקיטובים באים לידי ביטוי ביתר שאת,

 גדלה אחריותו של כל אחד ואחד כלפי האחר וכלפי העם כולו.

 

 

עזרים

• תמונות של דמויות
• היגדים בעותקים אחדים ושקית נלווית
• כרטיסי מקורות – שלב ה
• עותקי מקור – “מעבור הארץ”

 

שלב א

נציג בפני החניכים תמונות של יהודים מעליות שונות – תימן, מרוקו, פולין, רוסיה, אתיופיה, ארה”ב.

נשאל את החניכים – מה הקשר בין הדמויות המופיעות בתמונות השונות?

נראה כי הדמויות באות מתרבויות שונות כל-כך, שפת האם שלהן שונה, המראה שלהן שונה…

אם כך, מה כן מקשר ביניהן, למרות הכול?

נגיע למסקנה המתבקשת כי כולם בני אותו עם –

כולם יהודים וזהו הגורם המכריע למרות שהאלמנטים המפרידים רבים יותר.

 

נפזר בפני החניכים היגדים המתייחסים לסוגיית אחדותו של העם,

כאשר לכל היגד נצמיד שקית המכילה עותקים אחדים של ההיגד.

נבקש מהחניכים להסתובב בין ההיגדים ולקחת לעצמם היגד אחד שהם מזדהים אתו והיגד אחד שהם מתנגדים לו.

לאחר שכל החניכים עברו בין ההיגדים השונים, נחזור להתיישב יחד.

נעבור עם החניכים על ההיגדים שבחרו.

 

למדריך! בשביל למנוע משלב זה (ומדיונים שכאלה בכלל) להפוך למלאה ומתיש, רצוי לערוך אותו באופן אסוציטיבי,

 כלומר, לא נשמע את דעות החניכים על-פי סדר ישיבתם, אלא לאחר שחניך יסביר את עמדותיו,

 ימשיך אותו חניך אחר שבחר באותו קטע או בחר בקטע שונה מסיבה זהה.

כך נימנע מחזרה על דברים שכבר נאמרו ומשגרה משעממת של סבב ישיבה.

במהלך הדיון ננסה לברר עם החניכים האם הם חושבים שאנו עם אחד?

מה הופך אותנו לעם אחד? ובהנחה שעובדת היותנו עם אחד היא ברורה כל-כך,

אזי איך הם מסבירים את המתח והניכור הקיימים כיום בין קבוצות שונות בעם?

 

שלב ג’

קצת מיטשטשת כאשר אנו יורדים למציאות שכולנו חיים יחד בארץ,

ובעצם אצל חלק מאתנו אפילו עולה השאלה האם אנו בכלל עם אחד או האם אנו יכולים לחיות יחד.

המדריך יציג בפני החניכים את הטענה (שאינה דמיונית, ואכן נשמעת היום מפי אנשים שונים) כי מכיוון שאנו כבר בארץ,

והיא מהווה מסגרת מאחדת חיצונית, אפשר להתפצל למדינות אחדות – כל פלג בעם ייקח לעצמו חלק בארץ,

וינהל אותו כרצונו, על-פי תפישת עולמו. כך לא נצטרך להתעמת עם חילוקי הדעות הקיימים בעם וכולם יהיו מרוצים!

המדריך יחדד את האמירה ויטען שלמעשה, אולי החיים בארץ, בעצמם, משחררים אותנו מהצורך לחיות בפועל כעם אחד,

 וכל פלח אוכלוסייה יכול לחיות את חייו לעצמו!

 

נשאל את החניכים לדעתם לגבי רעיון זה.

בשלב זה נשאיר את הדיון פתוח.

 

 

 

1.

וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

(חטא המקושש; במדבר ט”ו)

2.

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק:

(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:

(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:

(טז) וְנֹקֵב שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ

נציג בפני החניכים את המקרה הבא:

במסע פסח האחרון ישנו חניכי התנועה בבי”ס בצפון הארץ, באולם ספורט גדול.

החניכים שמחו מאוד לגלות את ה”סלים” באולם, וביקשו רשות לשחק כדורסל.

המדריך והקומונר אישרו זאת, אך הזהירו כי עליהם לשחק בזהירות כדי לא לפגוע במתקנים הקיימים.

חניך אחד לא שעה לאזהרות וזרק את הכדור בחוזקה לכל עבר. באחת הפעמים נופץ החלון הגדול בכניסה לאולם.

בפני המדריך והקומונר עמדו שתי האפשרויות הבאות:

1. להעניש את החניך שהתפרע

2. להעניש את השבט כולו כקבוצה (=הענשה קולקטיבית)

בין המדריך והקומונר התגלע ויכוח חריף,

 כאשר המדריך טען כי רק החניך ששבר בפועל את החלון צריך לשאת בתוצאות התנהגותו,

 ואילו הקומונר טוען כי השבט כולו צריך לשאת באחריות למעשה ולכן העונש צריך להיות קבוצתי.

נשאל את החניכים מי מזדהה עם דעתו של הקומונר – עונש קבוצתי-קולקטיבי,

 ומי מזדהה עם דעתו של המדריך – עונש ספציפי.

נבקש מהחניכים לנמק את דעתם.

נערוך בצוותא רשימת טיעונים לחיזוק הטענות השונות (ביום חול רצוי לערוך רשימה זו בכתב).

למדריך! כאשר אנו עורכים דיון אנו מעוניינים להגיע למסקנה עקרונית מתוך סיפור ה’טריגר’ שהצגנו.

לכן בשלב סיכום הטיעונים נעזור לחניכים להציג את הטיעונים כטיעונים כלליים ולא ממוקדים רק במקרה המסופר.

למשל: טענת החניך יכולה להיות “לדעתי יש לנקוט עונש קולקטיבי משום שהחניכים ראו שהחניך התנהג בפראות במשחקו בכדור,

 ויכלו למנוע ממנו לשבור את החלון”; על המדריך להגדיר עם החניך –

“כלומר, בעצם אתה טוען כי אם החברה הסובבת יכלה למנוע ממי שפשע לפשוע –

אז גם היא אחראית למעשיו. ולעומת זאת אילו לא ראו אותו חבריו חוטא, ולא יכלו למנוע זאת ממנו – אין להם אחריות”.

נברר עם החניכים באילו מקרים הם ינקטו עונש קולקטיבי ובאילו מקרים יבחרו בעונש ספציפי?

מדוע אפשר, אם בכלל, לנקוט עונש קולקטיבי? ( – מה הופך עונש קולקטיבי ללגיטימי?)

 

מדריך, שים לב!

שלב זה מטרתו להבהיר עם החניכים את ההבדל המהותי שבין עונש יחידים לעונש קולקטיבי,

בירור שיכשיר את הקרקע לשלב הבא בפעולה – חידוד ההבדל המהותי שבין עונש יחידים לעונש קולקטיבי בתורה.

 

 

 

נספר לחניכים כי בתנ”ך מובאים מקרים המספרים על יחידים מהעם שחטאו,

ואנו יכולים לבדוק מה הייתה תגובת ה’ בכל אחד מהמקרים.

נציג בפני החניכים שלושה כרטיסי מקרים (להלן).

לאחר כל מקרה נשאל את החניכים האם העונש לחטא היה קולקטיבי או ספציפי:

1.(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה:

(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:

(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה  כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:

(חטא “מברך” ה’; ויקרא כ”ד)

3.

(א) וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ד) וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי:

(ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:

(ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְקֹוָק עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם:

(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ:

(יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:

(יב) וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם

אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:

(חטא עכן; יהושע ז’)

 

נראה עם החניכים כי בשתי הדוגמאות הראשונות שהצגנו, ה’ נקט עונש ספציפי.

אם כן, מה קרה במקרה השלישי שבעקבותיו הוטל עונש קולקטיבי חמור מאוד?

הרי גם פה החוטא היה חוטא יחיד מתוך העם כולו? מה השתנה בין שני המקרים הראשונים למקרה השלישי?

נסב את תשומת לב החניכים לכך ששתי הדוגמאות הראשונות התרחשו במדבר,

ואילו הדוגמה השלישית התרחשה לאחר שעם-ישראל נכנס לארץ.

נסביר כי מרגע שלב כניסתנו לארץ ישראל חל שינוי עצום ומשמעותי במעמדנו כעם – עד עתה בגלות,

נענש כל חוטא על חטאו, היינו עם אחד אולם לא נאלצנו לשלם זה על חטאו של זה.

מעת היכנסנו לארץ הפכנו לגוף אחד ממש – מעשה של אחד מהאומה משפיע על האומה כולה כאילו כולה עשתהו.

נקריא בפני החניכים את דברי הרב רמר, בספרו “מעבור הארץ” (נספח 2).

כדי לעזור לחניכים להתרכז במהלך לימוד הקטע, ראוי לצלם את הקטע ולחלקו לכל החניכים –

 כך שיוכלו לעקוב אחר הכתוב בעת הקריאה.

למדריך! כאשר אנו מקריאים לחניכים קטע, חשוב כי לאחריו נשאל את החניכים שאלות אחדות כדי לוודא שהם עקבו אחרינו, והבינו את הנאמר ואת ההקשר שלשמו הבאנו את הקטע.

לאחר הקראת הקטע נשאל את החניכים –

מה מלמד אותנו ההבדל בין תגובת ה’ לחטאי המדבר לבין התגובה לחטאי הארץ?

מה מלמד אותנו ההבדל על הקשר בינינו כעם בארץ ישראל?

 

 

לסיכום

נחזיר את החניכים לשאלה ששאלנו במהלך הפעולה –

האם ייתכן שעצם החיים בארץ משחרר אותנו מהצורך לחיות בפועל כעם אחד וכל פלח אוכלוסייה יכול לחיות את חייו לעצמו?!

נראה כי אדרבה, ההפך הוא הנכון –

לא די בכך שארץ ישראל אינה משחררת אותנו מאחריות כלפי כל אחד ואחד מעם ישראל, אלא היא אף מוסיפה אחריות!

בימים אלו, בהם דווקא ארץ ישראל ומעמדה,

גורמים לנו לא פעם לתחושה של רצון להתבדל ולהתנער מחלקי העם שסוברים ופועלים אחרת מאתנו;

עלינו לזכור ולהפנים כי דווקא ארץ ישראל ותחייתנו בה הן הקושרות אותנו והופכות אותנו לגוף אחד ממש!

 ולכן מחייבות אותנו באחריות הדדית כלפי העם כולו!