מה הקשר שלנו לתשעה באב?

מה הקשר שלנו לתשעה באב? 
במשך הצום רק רציתי שהזמן יעבור כדי שנוכל להתענג על איזו ארוחת שחיתות. ביהמ"ק נחרב לפני מלא שנים ואיך בכלל אפשר להצטער על משהו שאף פעם לא חווית? איך אפשר להתגעגע למשהו שלא הכרתי? מה משהו שקרה לפני כל כך הרבה זמן קשור אלינו איך זה מתחבר לחיים שלנו כיום?

– מן הגולשים

זה באמת קשה להתאבל על משהו שהיה מזמן, נראה תלוש ולא הגיוני, אבל מאחורי ההתאבלות הזאת עומד דבר גדול שהוא הקשר שלנו עם אבותינו, החיבור שלנו לשורשים שלנו.

כולם מכירים ודאי את הסיפור המפורסם על נפוליאון, שבא לעיירה יהודית וראה שכל היהודים מתאספים בביה"כ ויושבים על הרצפה ובוכים. כששאל אותם מדוע הם עושים זאת, הם הסבירו לו שביתם חרב. הוא שאל אותם לפשר הדבר, שכן הוא לא שמע על כך. הם הסבירו לו כי זה קרה לפני בערך 2000 שנה. הוא נדהם ואמר שעם המסוגל לשמור על חווית חורבנו הלאומי אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר – עם נצחי הוא וכל העולם כולו לא יוכל לו.

זהו סיפור בעל מסר גדול. כאשר עם מחובר לשורשים שלו, לעבר שלו, הוא מתחבר למהות שלו וחייו מקבלים משמעות הרבה יותר גדולה.

אנסה להסביר זאת ע" הפסוק "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימייך" – מה הכוונה יאריכון ימייך? הרי לא כל מי שמכבד את אביו ואימו זוכה לחיות 120 שנה. הכוונה היא ע"פ פירוש ששמעתי, שלא מתכונים פה לאריכות ימים במובן הרגיל של שנים, אלא לחיים ארוכים במובן של חיים מלאים חיים בעלי תוכן. מי שמכבד את הוריו – מכבד את הדורות שקדמו לו ומחובר לשורשים שלו, זוכה לחיות חיים מלאים ואיכותיים. מדוע? כי הוא לא חיי וחווה בעולם רק את החוויות הפרטיות שלו, אלא את כל מה שעבר על אבותיו. הוא לא צובר חוויות בעולם רק ב70, 80 שנה שהוא חיי, אלא הוא מחובר לדורות שקדמו לו ומתחבר למה שהם עברו. מכך יוצא שחייו הופכים להיות ארוכים יותר, חיים נצחיים.

כמו שאמר יגאל אלון – "עם שאינו מכיר את עברו ההווה שלו, דל ועתידו לוטה בערפל."

איך אפשר להתגעגע למצב שלא הכרנו ? פה צריך להיעזר בדמיון שלנו כדי לנסות להבין את המציאות שהייתה כאשר היה בהמ"ק, כי במציאות כיום אנו לא מסוגלים לתפוס בכלל מה זה כאשר הקשר בין ה אל לעמ"י הוא דבר ישיר ויום יומי, כאשר כל בעיה שיש לעם אפילו לא בעיה רוחנית, סתם שאלה אם לצאת למלחמה או לא, נענית בצורה ישירה מה' ע"י האורים והתומים. מצב שבו עמ"י באמת אור לגויים שהעמים באים לחזות בתפארתו של בהמ"ק וללמוד מעמ"י, לעומת תקופתנו שבה אנחנו רק מנסים להעתיק כל חוק חדש ושיטה שהמציאו בארה"ב.

לדמיין איך היה מצב שבו עמ"י היה סמל לצדק וליושר, כאשר בימנו השחיתות חוגגת וכל ראש ממשלה הוא גם גנב. איך ירושלים הייתה עיר של משפט ע"פ ההלכה עם הסנהדרין, ולא ע"פ שחיתויות וקומבינות כמו היום. לנסות להבין שהחוויות שאנו חווים היום הם חיקוי עלוב למה שהיה כאשר היה בהמ"ק. אפילו הטעם של הפירות היום טפל לעומת מה שהיה בזמן שבהמ"ק היה קיים, אז תחשבו איזה טעם היה ואיך שהיום הפירות טעימים לנו ואנחנו אפילו לא מרגישים את החסר.

אנו צריכים לנסות להבין שבלי בהמ"ק, העולם לא שלם וחינו חסרים. והכי עצוב שאנו לא מרגישים בכך, כמו חולה במצב ממש חמור שלא מבין שהוא חולה כי כבר התרגל לפצעים.

עוד דבר שאפשר לעשות כדי להתחבר למשמעות של תשעה באב הוא ללמוד על החטאים שבגללם נחרב החטאים שבגללם נחרב בית ראשון תמיד גרמו לי להרגיש טוב עם עצמי כי בטח שבחיים אני לא אגיע למצב של השתוקקות מטורפת להתפלל לבובת פו הדוב שלי וגם אני מקווה שבהמשך חיי אצליח להתאפק ולא לרצוח את המורה שלי לאזרחות. וגילוי עריות מגעיל אפילו לחשוב על זה.

ואז אני מרגיש סבבה עם עצמי כי לדעתי ב"המק מבחינתי לפחות ממש בדרך רק נשאר לתקן את השנאת חינם.

אז זהו שלא, דבר ראשון צריך להיכנס קצת לפרופורציות ולהבין שע"ז זרה למשל זה לא בגלל שהם היו פסיכים וחשבו שהאבן תמלא את משאלותיהם אלא שבימים האלו הרוחניות הייתה דבר כ"כ ממשי דבר שכל אחד זוכה לחוש אותו ההופעה של ה' בעולם הייתה כ"כ חזקה באותם ימים ולכן היצר של ע"ז היה גם כן חזק מאוד. חוץ מזה אפשר לנסות לראות איך חטאים אלו קשורים אלינו אולי לא במובן הרגיל של ע"ז למשל אבל גם אנחנו עובדים הרבה דברים שהם לא הקב"ה למשל טלויזיה, אינטרנט.

אנחנו משועבדים לרצונות שלנו לתאוות שלנו, לחברה שבה אנו חיים ולהרבה דברים, מלבד ה' יתברך.

אולי בתשעה באב השנה נעזוב את הדברים שמרחיקים אותנו מה' וננסה לעבוד אותו ורק אותו, נחשוב באמת בשביל מה אנחנו פה בעולם ולמה אנחנו תמיד מתעסקים בכל השטויות שיש בעולם הזה, שבמקום להתקרב אל ה' רק מרחיקים אותנו ממנו.

גם שפיכות דמים לא בטוח שזה במובן של לבא לתפוס משהו ולרצוח אותו בדם קר. תחשבו כמה פעמים יצא לכם להגיד משהו לחברה שלכם שממש פגע בה אפילו בלי כונה, כמה פעמים שאמרתם משהו מצחיק וכל החברה התלהבו אבל מישהו ממש הושפל מהאמירה הזאת. כמה אנחנו לא נזהרים בדברים כאלה למרות שכתוב שהמלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים…

אפשר גם ללמוד על המשמעות הגדולה של שנאת חינם ששקולה כנגד שלושת החטאים של "יהרג ואל יעבוד" וכמה אנחנו לא מיחסים חשיבות לדברים שבין אדם לחברו, כמה שאנחנו מדברים לשון הרע וכמה שאנחנו מזלזלים בחברים, בהורים שלנו, במורים שלנו ובסתם אנשים.

אז אם אנחנו רוצים לקרב את בניין הבית השלישי, יש לנו הרבה על מה לעבוד וכמו שלומדים מרבי עקיבא והסיפור עם השועל, אסור שהאבל על מצבנו יגרום לנו לייאוש, אלא רק לרצון לעבוד ולהשתפר וע"י שננסה ללמוד ולהבין מדוע נחרב הבית, נזכה לבנות ב"המק השלישי, שמובטח לנו שהוא בית שלא יחרב לעולם.

 (חברים מקשיבים)