זוהי פעולה ראשונה מתוך מערך הפעולות לשבט נבטים בחודש ארגון תשע”ד.
.png?w=800)
מטרות:
-
החניכות ילמדו על דמותו של הרב אריה לוין.
-
החניכות יבינו כי היסוד של חסד הוא ערנות לצרכי האחר- צריך לחשוב מה טוב לאחרים ולא רק מה טוב לי.
.png?w=800)
עזרים:
-
לוחות בינגו
-
כלי כתיבה (ביום חול) ריבועי נייר צבעונים (בשבת)
-
פתק שעליו רשומה המילה חסד
שלב א’.png?w=800)
– משחק בינגו בעקבות רבי אריה לוין
נציג לחניכות תמונה של הרב אריה לוין ונשאל:
-
מי הוא האדם זה?
לאחר שיענו, נציין שאנו נלמד עליו במשחק הבינגו שנשחק עכשיו.
נחלק לכל שתי חניכות לוח בינגו עם תיאורים על פועלו של ר’ אריה.
נשאל את החניכות שאלות על דמותו ופועלו של ר’ אריה. התשובות לשאלות יהיו כתובות על לוחות הבינגו.
השאלות לבינגו נמצאות בנספח שבקבצים המצורפים בצד העמוד.
בכל פעם שתֵאמר תשובה, החניכות תסמנה בעזרת כלי כתיבה חור (ביום חול) או ריבוע נייר צבעוני (בשבת) את המשבצת המתאימה.
לאחר כל תשובה נרחיב מעט על הכתוב.
הערה: אפשר להמיר את משחק הבינגו במשחק איקס-עיגול: מחלקים את השבט לשתי קבוצות. המדריכה שואלת כל קבוצה בתורה שאלה.
קבוצה שעונה נכון מניחה כרטיס של איקס או של עיגול על הלוח כרצונה.
בסיום המשחק נשאל את החניכות:
-
מדוע הרב אריה לוין קשור לנושא של חודש ארגון? מה מיוחד באישיות שלו?
(ר’ אריה גמל חסדים כל חייו. כל כולו היה איש חסד.)
.png?w=800&ssl=1)
שלב ב’- סיפור על רגישות
מספר נכדו, הרב דוד לוין:
בהיותי ילד, עשיתי מעשי קונדס, כדרכם של ילדים. יום אחד ראינו, חבריי ואני, על קיר בית אחד דגל, והתערבנו בינינו, מי יעלה בידו לטפס על
קיר הבית ולהורידו.
טיפסתי והגעתי לדגל, משכתיו והורדתיו. בעלת הבית הבחינה במעשה שאני עושה וקראה מבעד לחלון: “ילד, יודעת אני מי אתה”. נמלטתי
והחבאתי את הדגל. למחרת, הגעתי ל”חדר” וסבי קוראני לחדרו שהיה בקמרון מתחת למדרגות בבניין תלמוד התורה “עץ חיים”, לא שיערתי
לעצמי מה רצונו ממני.
נטל ר’ אריה ספר תנ”ך בידו, עלעל בו, וכאשר הגיע לספר שמות (פרק כ”ב פס’ כ”א) החל אומר לי:
“קרא!” ואני קורא: “כל אלמנה ויתום לא תענון”, ור’ אריה חוזר ואומר לי: “קרא, ובקול רם!” ואני חוזר ושונה את הפסוק. “קרא בשלישית!”
אומר לי ר’ אריה. וכל אותה שעה איני יודע למה חותר הסבא ומה רצונו ממני.
ואו-אז החל ר’ אריה מטיף לי מוסר: “התורה מצווה עלינו מפורשות שאסור לצער אלמנה! איסור זה כאיסור אכילת חזיר! אישה זו, שהסרת את הדגל מפתח ביתה- אלמנה היא! הכיצד העזת לצערה?!” ואני יושב קשוב ונזוף ומהרהר בלבי: הוא אינו מתריע כנגדי על שעברתי על הציווי של “לא תגנוב “, אלא מתרכז הוא בנקודה אחת ויחידה, בצער שהסבתי לאותה אישה אלמנה ובחומרת המעשה הרע שעשיתי.
מה אעשה? שגיתי, “אני בצרה”, אחזיר הדגל…
לא, לא די בכך. עליך לסור לביתה ולבקש את סליחתה, שאם לא כן “שנינו בצרה”…
טוב, בתום הלימודים בערב, אגש אליה ואבקש סליחתה.
בערב? לא! גש עכשיו!
כמובן שלא נותרה לי ברירה, ניגשתי מיד לאותה אלמנה ובקשתי את סליחתה, אולם מאז ועד עצם היום הזה, מהדהדת באוזני קריאתו:
“הכיצד העזת לצער אלמנה?”
ואותה רגישות שלו – שהשריש בנו – היום היא בדמי.
(“צדיק יסוד עולם”, שמחה רז)
נשאל את החניכות:
-
מהי התכונה המיוחדת של הרב אריה לוין העולה מן הסיפור?
(רגישות לזולת, שימו לב גם לדרך ההוכחה של הנכד אשר נעשתה ברגישות).
.png?w=800)
לסיכום
ראינו כי הרב אריה לוין פעל ועשה מעשי חסד רבים.
בסיפור ראינו כי התכונה שעוזרת לנו למצוא את החסד היא רגישות. כדי לעשות חסדים צריך להיות רגיש לזולת ולחפש איפה אפשר לעזור
לו ובמה אפשר לעזור לו. כפי שר’ אריה לוין ידע לעזור באינספור דרכים כי הוא היה רגיש לכל אדם. גם אנחנו, אם ברצוננו לגמול חסדים
עלינו לחדד את הרגישות שבנו לכל אדם ולכל דבר.
נספר לחניכות סיפור-בדיחה:
המורה אמרה לילדים: “עשו מעשי חסד במהלך היום ולמחרת ספרו בכיתה מה עשיתם”. למחרת המורה שאלה: “ילדים, מי עשה מעשה טוב?” דני הצביע ואמר: “המורה אני עשיתי מעשה טוב”.
“כן”, שאלה המורה, “מה עשית?”
השיב דני : “העברתי זקנה את הכביש”.
“יופי”, אמרה המורה, “כל הכבוד דני. ילדים, יש עוד מישהו שעשה מעשה טוב?”
גדי הצביע ואמר: “המורה, אני ראיתי את דני ועזרתי לו”.
“נהדר” , אמרה המורה, “עוד מישהו?”
“כן”, הצביעו יוסי ודוד, “אנחנו ראינו את דני וגם באנו ועזרנו לו”.
“טוב… יש עוד מישהו שעשה מעשה חסד?”
שי הצביע ואמר: “גם אני עזרתי להם”.
“אההה…אני מבינה… אבל הסבירו לי ילדים, מדוע צריך כל כך הרבה חברים כדי להעביר את הכביש זקנה אחת ?”
ענה דני: “המורה, הזקנה התנגדה, לכן הייתי צריך שכולם יעזרו לי.”
נשאל את החניכות:
-
במה טעו הילדים?
-
מה ניתן ללמוד מר’ אריה לוין על קיום מעשי חסד באופן נכון?
