קובץ מעוצב של הלימוד נמצא בקבצים המצורפים בצד העמוד
בערך לפני שנה,
כשעברו שבועיים מהזמן שבו בצלאל נלקח מאיתנו,
עברנו באופן חד מאבל לשמחה:
שבת שבע ברכות של אחייניתי מצפת נעמה עם בעלה אלחנן,
שיחיו לאורך ימים ושנים טובות.
ואני נמצא שם בשמחה, ולא נמצא, נמצא ולא נמצא.
והכאב גדול, והלב שותת.
ובמהלך השבת מתגלגל לידי כאילו במקרה
דף מצולם מספר, “שערים לתפילה” שמו.
ושם כתוב:
מדוע אומרים שהצרות באות בצרורות?
כי כאשר באה צרה לאדם הוא נהיה עצוב, סגור ומיואש,
וכשהאדם עצוב וסגור, מיואש ומנותק,
כביכול גם למעלה עצובים, והשפע נסתם.
ואי אפשר להוריד לו עוד שפע, כי צינור השפע סתום.
וכך עוד יותר רע, וכך עוד יותר עצוב
ואין מי שיפתח, אין מי שיתקן.
ואין אפשרות אחרת אלא להתחזק ולשמוח
ובכך לפתוח בחזרה את שערי הברכה, שננעלו.
וסיפור מסופר שם: במרוקו, לפני כשמונים שנה,
היתה בצורת ולא ירדו מים: והתפללו והתענו, אך דבר לא עזר.
החליטו חכמי היהודים לעשות “ונהפוך הוא”:
לערוך סעודה גדולה, משתה ושמחה לכבוד ריבונו של עולם.
עשו סעודה ומשתה, שירות ותשבחות, והתחיל גשם לרדת.
זהו סיפור אמיתי שמסופר על ידי זקני מרוקו בדורנו ולא לפני מאות שנים.
והשאלה נשאלת: אדם שיש לו צרות, איך הוא יכול לשמוח?!
אתה דורש ממנו לשמוח כדי לפתוח את שערי הברכה,
אבל במה ישמח?
ועונה המחבר שצריכים להתאמץ, לחפש מה טוב, מה כן טוב.
יש הרבה דברים טובים וצריך להודות עליהם.
להגיד תודה על זה, ותודה על זה,
ולאט לאט מתוך ההודאה תבוא השמחה,
מתוך השמחה תבוא הברכה, תבוא הישועה,
כך נכתב ב”שערים לתפילה”.
ואני אימצתי לי את המשימה הזו:
לא היה לי קל וגם לא פשוט אבל התאמצתי וניסיתי.
הייתי קם בבוקר, לא היה לי כח לקום. קמתי.
לא היתה שמחה, היתה עצבות גדולה.
ובכל זאת התגברתי ואמרתי לריבונו של עולם
תודה רבה על דברים שהיו אתמול, ושבכלל.
תודה על זה, ותודה על זה,
ולאט לאט השמחה חזרה, האור חזר, הברכה חזרה.
בצל ידך/ הרב מאיר בזק
* * *
“וכל החיים יודוך סלה”- לעולם.
את מנגינת התודה אי אפשר להפסיק.
הטובות מתחדשות תמיד,
ואנחנו מתחדשים ומתבגרים,
הופכים מבינים ורגישים יותר,
וכשעומדים אנו מול מכלול הטובה,
הברכה והשפע האלוקיים,
מתרוממת בנו דעת אלוקים,
ובטוחים אנו שאומר חיינו יהיה תמיד אומר חיים של טובה וברכה.
אפשר לפרש זאת גם כך:
“וכל החיים יודוך סלה”- לא בפיהם ואף לא בתודעתם,
אלא באומר חייהם הכולל.
החיים יהיו בכלליותם אומר אחד של הלל ותודה,
“עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו”
מתוך הספר “שפתי תפתח”/ הרב וידל
