כי מציון תצא תורת השחוק
אנשים משתמשים בביטוי “למות מצחוק”
אני אף פעם לא שמעתי על אדם שמת מצחוק באמת.
אבל לצערי הרב, שמעתי על הרבה אנשים שמתו מחוסר צחוק.
ומה אני חושב על המילה עצבות?
עצבות זה התכווצות. הלב מתכווץ, הריאות מתכווצות.
מיליארדים של תאים מתכווצים במרחבי הגוף שלנו.
מתחננים על נפשם. זועקים: “בן- אדם! אל תהיה קמצן! תן לנו חמצן!”
הדרך הטובה ביותר, המהירה ביותר, והיעילה ביותר להזרים אל התאים
הנחנקים חמצן חיים, היא דרך השחוק. שחוק שהוא גם משחק וגם צחוק.
אין אדם עלי אדמות שלא טעם מעולם את טעם החיים הנפלא של לשחק
ולהתגלגל מצחוק. אולי אנחנו לא שמים לב, אבל אנחנו יודעים שאפילו אם
אנחנו לא רואים שום דבר בחיים שלנו, שבגללו אנחנו יכולים לצחוק,
אנחנו בכל זאת מרגישים שאם אנחנו צוחקים נהפכים תאים גוססים לתאים תוססים.
אז אפילו אם אין לי אף סיבה אחת בעולם לצחוק, בכל זאת יש לי סיבה
אחת טובה למדי לקום לתחייה.
יום אחד הביאו אלי למרפאה ילד שסבל מקוצר נשימה.
היה משועבד למשאף ביתי. ולפעמים כאשר נתקף בקצרת חמורה,
היה נזקק באופן דחוף למשאף של המרפאה.
הביאה אותו אמא שלו, שגם היא בקושי הייתה מסוגלת לנשום מרוב בהלה.
השכיבו את הילד על מיטת הטיפול והרופאה ניגשה להכין את המשאף.
תוך כדי הכנה, נפל אחד החלקים של המשאף על הרצפה ונשבר.
שתי הנשים. האמא והרופאה נתקפו בהלה.
התחילה הרופאה לחפש חלק מחליף לחלק שנשבר,
ואני מתבונן בילד הנושם בקושי וזועק לעזרה בלי מילים.
אם את זוכרת. אני מספר במשחק הצלילים על כדור הפלאים שאני קורא לו כדור מב”ם.
כדור נגד כאב ראש, נגד כאב בטן ונגד כאבי לב ועוד ועוד ועוד.
ולמה אני קורא לו כדור מב”ם?
מפני שהרמב”ם מספר על התגלית שלו למניעת מחלות ולהבראת מחלות.
התגלית המצויה במילה שחוק.
ואומר הרמב”ם שהדרך הקלה ביותר להגיע אל השחוק, הרי זה המשחק בכדור הקטן.
מאז הגילוי הזה שאני גיליתי אצל הרמב”ם, אני נוהג לקנות כדורי גומי קטנים,
מחזיק אותם אצלי במגירה ובכיס למקרי חרום. מחלק אותם לאנשים הזקוקים להבראה.
עכשיו אמרתי, אולי הזמן לבדוק אם הכדור הזה, הוא טוב גם נגד קצרת.
הוצאתי מהכיס שלי כדור אחד.
נגשתי אל הילד, הראתי לו את הכדור ואמרתי לו: “בוא חמודי! בא איתי!
עד שאמא והרופאה יתקנו את המשאף, נשחק ביחד!”
הילד הביט מבוהל אל הנשים המבוהלות. הביט אל הפנים שלי השוחקות והחליט.
עזרתי לו לרדת מהמיטה ורצתי איתו אל חדר ההמתנה. זורק לו כדור מב”ם.
מבקש אותו לזרוק אלי בחזרה. מבלי להרגיש שקענו שנינו במשחק נלהב ומשעשע.
הכדור מב”ם בורח מאיתנו, ואנחנו רודפים אחריו, מתגלגלים על הרצפה ומתגלגלים מצחוק.
ככה רגעים ארוכים עד שהופיעה הרופאה שקראה לילד ואמרה לו שהמשאף כבר בסדר.
“גם אני בסדר!” – אמר הילד – “אני לא צריך כבר שום משאף!”
מראה לרופאה איך נושם ונושף הכי בסדר.
דוד בן יוסף
