מתאים ל: יום חול, שבת
*אפשר להכין חוברת קטעים ולחלק לפני פסח בבתי החניכים. מגבש ונותן יחס אישי.
רגע לפני פסח, עוצרים וחושבים,
מוגש לכם באהבה לקט קטעים..
מאחלים לכן פסח כשר ושמח
ושנזכה בעז"ה להרגיש חרות אמיתית.
"שלא אחד בלבד" –אחדות בעם-
"שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו"-
דרך רמז נוכל לומר שאם אנו מפורדים ואיננו: "אחד"- עצם דבר זה עומד עלינו לכלותינו.
האחדות היא שמצילה אותנו.
ואם טרם הגענו לאחדות בעם כולו, לפחות שומרי התורה והמצוות למיניהם, שיהוו חזית
דתית מאוחדת. במיוחד היום, שמצבנו חמור, הן מבחינה הביטחונית והכלכלית, ובעיקר
מבחינת הקישור ליהדות, כלימוד תורה, שמירת שבת ושאר מצוות.
(הרב מרדכי אליהו)
יחץ
המגיד מקוז'ניץ אומר:
"העולם כ"כ שבור, אני יודע שהוא שבור. אבל ריבונו של עולם, עשה למען הילדים שלנו,
הילדים שלנו יכולים להשלים את העולם שוב."
ואם אתם זוכרים, אנחנו שוברים את המצה והחלק הקטן נשמר איתנו, והגדול
יותר- הילדים שלנו מחזירים לנו אותו בסוף הסדר. כי הילדים שלנו הם אלה שמסלקים את כל
השבר מאיתנו… הם משלימים אותנו.
(הרב שלמה קרליבך)
כולם יודעים שכאשר רבי דוד מלעלוב נסע בקיץ הוא לקח איתו מעיל פרווה.
אנשים שאלו אותו: "מדוע אתה לוקח איתך מעיל פרווה באמצע הקיץ?"
הוא ענה: "איפה כתוב שצריך להיות חם בקיץ?
אם חם בקיץ, זהו נס! אולי מחר יהיה קר?"…
בשביל רבי דוד מלעלוב, מעולם לא היו גבולות כלל.
הרי לא כתוב בשום מקום שלא יכול לרדת גשם בתמוז.
רק מה שכתוב בתורה מוכרח להיות,
אבל מה שלא כתוב, לא מוכרח להיות.
כלומר, בכל בוקר שרבי דוד התעורר בקיץ והיה חם,
הוא היה אומר: "זהו נס!".
כשה' הוציא אותנו ממצרים, פירוש הדבר שהוא שולט על העולם.
הוא שולט על העולם לא רק שהוא עושה ניסים ונפלאות,
אלא גם כשהעולם מתנהג כרגיל.
ההבדל הוא שכאשר הוא עושה ניסים ונפלאות,
יותר מאיר בליבנו שהוא השולט על העולם.
(הרב קרליבך)
עבדים/ בנימין לנדאו
הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים
נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים
אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים
וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו
אז שכל אחד יקום ויהיה מושיע
ויגאל עצמו מידיו
אם רק נסתכל אחורה
נראה שהדבר שבורחים מפניו
זה רק עלה הנידף ברוח
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה
מפחדת לפרוש כנפיה
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה
ממאנת לפרוש כנפיה
עבדים היינו
היינו עבדים
עתה בני חורין
למה אנו מחכים?
אך הדגים ששוחררו חזרה אל הים הפתוח
ממשיכים להסתובב שם סביב עצמם
והציפור שיצאה משביה
מדוע לא תפרוש כנפיה?
שאלו את האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל:
מדוע שורפים גם את הנר שאיתו בדקו את החמץ?
והרי אין כל "חשש חמץ".
וכך השיב האדמו"ר: הנר הזה שימש כל ימיו רק למטרה אחת: לבדוק חמץ אצל יהודים.
נר שכל ימיו רק מחפש חמץ- דינו ביעור!
דו שיח בין אנטולי (נתן) שרנסקי לשופט:
לאחר שנפסק דינו של שרנסקי להישלח לסיביר קם ואמר:
"אתה השופט חושב שהנך חופשי!
אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך
ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב.
אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי!
אמנם גופי יהיה משעובד,
אבל רוחי, היא תישאר חופשית,
כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזירותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי.
אך לך השופט קבעו מראש מה לומר!
גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך.
רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה!"
"ההבדל שבין העבד לבין בן החורין איננו רק הבדל מעמדי,
מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד.
אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות,
ולהפך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד.
החרות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה,
שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו,
לתכונה הנפשית של צלם א-לוקים אשר בקרבו,
ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שווים את ערכם,
מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות,
שלעולם אין תכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית עצמית,
כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא,
בין שהיא רשמית ובין שהיא מוסרית. – במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב."
(עולת ראיה-הרב קוק זצ"ל מתוך ההקדמה להגדה של פסח)
היסוד הראשון לקבלת עול מלכות שמים מלאה הוא- חירות!
"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מבית עבדים".
צריך האדם להיות חופשי מעולו של אדם אחר, חופשי מיצרו,
מנתון כולו ביד עצמו ומוכן להימסר לשיעבוד האלוקי.
זו החרות העליונה ביותר!
(הרב נריה)
עבודה הבורא היא החרות האמיתית,
וההשפלה לפניו היא הכבוד האמיתי,
כלומר – אה שבאמת מוטל עלינו עול
אך למעשה זוהי חרות,
וזהו עולם של אמת.
ההשפלה לפניו כלומר שפלות הרוח והענווה לפני הקב"ה
היא הכבוד האמיתי
בעוה"ז יש לנו עבודה להיות היהודי המצטיין.
ובחג החירות ראינו כי עמ"י שעובד בעבודה קשה,
אך בנפשו ע"י עבודת ה' ניתן להיות
בעל חורין אמיתי!
חופש הבחירה איננו
מושג מסתורי ועורפל.
אתה עושה את מה שברצונך לעשות,
ואינך עושה את מה שאין ברצונך לעשות.
(לקו"ת ק"י)
"הגאולה, קמעא קמעא…"
"כך גאולת של ישראל באה קמעא קמעא – לאט לאט.
לא מפני שאין ביד ה' לעשות זאת מהר יותר,
אלא שדברים מסובכים וגדולים צריכים להבנות בצורה איטית, מתוכננת ומחושבת.
גאולת ישראל משולה לריקוד:
שני צעדים קדימה, צעד אחורה.
הצעד לאחור הוא לקיחת תנופה לפעם הבאה, להתמודדות החדשה.
הגאולה כוללת בתוכה גם את מה שנראה בעיננו נסיגה וירידה. זו ירידה לצורך עליה.
"בגאולתנו זאת העתידה, בהגלות הגואל האחרון…זה יהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה…"
(רבנו בחיי שמות ה', כ"ב).
לא קל להושיב במקום אחד, קבוצות של יהודים שנפגשים זה עם זה לאחר פרידה ארוכה,
הגלות פגעה בנו בחוט השדרה הלאומי והרוחני שלנו, וכעת אנו במהלך שיקום.
צריכים להתרגל לחיות בסדרי גודל של עם, ולא של קהילה או קבוצה.
לא הורגלנו שנים רבות בשלטון מרכזי ועצמאות מדינית בארץ ישראל.
הפעם האחרונה שזה קרה היה בתקופת בר-כוכבא, וגם אז לא בהצלחה גדולה.
גאולה דורשת סבלנות מיוחדת, סבלנות של גאולה.
אי-אפשר לדחוף את המשא הכבד הזה בלי שהעם בשל לכך.
לא מספיק שקבוצת יהודים רצה קדימה ומבררת לעצמה את הלכות הגאולה,
מיישבת את הארץ במקומות חדשים, כל זמן שהעם כולו לא אחריה.
לגאולת ישראל יש קצב משלה. קצב איטי אך מעמיק. איטי אך שורשי.
כולם, כל עם-ישראל חייב להיות שותף בו".
(הרב זאב קרוב / מעט מן האור)
אתם שומעים רבותי, בליל הסדר אנחנו מספרים לילדים שלנו.
בואו, אני אסביר לכם על 4 הבנים:
חלק מהילדים טובים,
חלק הכי טובים,
חלק חכמים,
וחלק לא ממש חכמים.
אבל בליל הסדר הקדוש ברוך הוא נותן לי להבין
כמה הוא מאמין בהם. זה כל כך קל לרדת מהכביש הראשי
לדרך צדדית כשאף אחד לא מאמין בך.
(הרב קרליבך)
ר' חייא ור' שמעון בן חלפתא
היו מהלכין בבקעת הארבל בעלות השחר וראו,
אילת השחר שבקע אורה.
אמר ר' חייא לר' שמעון:
כך היא גאולתן של ישראל –
בתחילה קמעא קמעא וכל כמה שהיא הולכת,
היא רבה והולכת!
כאשר יצר רבי ישראל מווז'ניץ עם שמשו לבדיקת חמץ,
נעצר לפתע, פתח את מעילו, חשף את חזהו ואמר:
"דע שעיקר החמץ הוא החמץ שבלב, בדיוק כאן"
(יראה ואהבה)
מה בין בניך לבין בני חם!…
ערב פסח לאחר חצות, אמר פעם רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל אל משמשו:
בוא ונטייל מעט ברחובות ובשווקי העיר. יצאו ופגעו באחד הערלים,
ממעבירי- גבול וממבריחי- מכס. העמידו הצדיק ושאל אותו בלחש:
האם יש לך איזו סחורה "אסורה" הבאה מעבר לגבול?
ענה הנכרי- "רבי! יש לי מכל המינים, צמר ושיראים- כל מה שהעין רואה והלב חומד…".
הניחו "מלמד- זכות"- הדור והלך עם משמשו לרחוב היהודים. פגע ביהודי הממהר
לבית- המרחץ לכבוד החג. העמידו ושאלו: היש לך חמץ בביתך וברשותך!?…".
-חמץ?- נרתע הלה- רבי! מה עול מצאתה בי, שחשדתני שאשאיר חמץ בביתי
ערב- פסח לאחר שש שעות?! פטרו לשלום והלך הלאה.
פגע ביהודי אחר ושאלו: היש לך חמץ?!…
נעץ הלה שני עיניים תמוהות בצדיק והתחיל בוכה: רבי, יהי חלקי עם שחושדין אותו
ואין בו. חלילה לי להשהות חמץ ברשותי לאחר חצות!
נשא ר' לוי יצחק עיניו כלפי מעלה ואמר:
ה' אלוקי ישראל, השקיפה ממעון קודשיך, מן השמים, וראה את עמך ישראל איך
ששומרים הם את מצוותיך: קיסר רוסיה מלך אדיר הוא, כמה שופטים ושומרים
ובתי- אסירים יש לו, כמה אנשי- צבא וחיילי- משמר העמיד לפקח על הגבולות,
שלא להבריח סחורות- חוץ, ואף על פי כן מכניסים כל מיני סחורות מחוץ למדינה
ומצויות הן למכירה. ואתה הזהרתנו: "לא יראה לך חמץ", לא העמדת עלינו שוטרים
ולא אנשי צבא- ובערב פסח מבעוד- יום אין משהו אסור מצוי בבית ישראל.
ראה מה בין בניך לבין בני חם!…
תגובה אחת
הקטע שכתוב שהוא של הרב זאב קרוב, הוא של הרב חנן פורת מהספר מעט מן האור