נאומו של מפקד האונייה "קאטינה", ד"ר זליג פאול:
חברים, יודע אני על התלאות שעברתם עד שהגעתם למקום זה שאנו נמצאים בו,
במרחק קילומטרים ספורים מחוף מבטחים.
ארץ ישראל היא התחנה האחרונה של כולנו, משאת-נפש שחלמנו עליה בלילות ציפייה ארוכים ללא גבול…
לא נשכח את חברינו, שלא עמדו בתלאות הדרך, ונפטרו ממחלת דלקת קרום המוח בנמל ביוון.
לא נשכח את סבל הרעב ומנות המזון הקלוקלות והזעומות. לא נשכח את הטלטולים בחזרה ליוון,
בעת שהבריטים מאיימים לתופסנו.
יצאנו לדרך 778 מעפילים, אך הצטרפו אלינו עוד 720 חברים, אשר אונייתם, "ג'יפו",
טבעה ליד חופי האי כרתים.
ודאי שמתם לב כי מאותתים לנו מן החוף. אין לנו מכשיר קשר,
ולכן לא נוכל ליצור קשר עם פלוגת ההורדה.
אנו נרד לספינת ההורדה הקטנה ונגיע אל אחינו הממתינים על החוף.
נסיים בקריאה "תחי העלייה החופשית!".
