כאשר היה עופר בחו”ל,
הוא ראה נופים אדירים ושפע של אוצרות טבע.
הם הרשימו אותו אך לא הפעימו.
להוריו כתב שהוא מתגעגע לקולות, לריחות, לחמסינים(…)
לצלילי השפה העברית, לציפורים,
ולכל הדברים שיכל למשש בידו ובעיני רוחו.
“זאת היא מולדת, במלוא מובן המילה, כתב, בארה”ב אתה מסתכל על הנוף והוא נתפס אצלך כמו בתמונה,
בארץ אתה חי ונושם את הנוף, אתה חלק ממנו…”
(עופר אהרוני ז”ל –
נהרג בהתרסקות מטוס בעת שירותו הצבאי).
* * *
אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ,
ואין ידיעת הארץ בלא מגע אמצעי איתה,
עם עמקיה, עם הריה ומישוריה.
רק הרואה בעיניו כמה יפה היא עד לכאב,
הרואה את הוד הזריחה מעל הפסגות
ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה,
הרואה את יופי הלילות במדבר ובהרים
יוכל לאהוב את הארץ
לאהוב אותה אהבה של ממש.
* * *
כשאדם עולה במעלה ההר,
לא די שיראה מרחוק את הפסגה הגבוהה
וישא תמיד עיניו לקראתה,
עליו לראות את השבילים המוליכים,
לבדוק אם אין בדרכים פתחים וחיות טורפות ובורות,
אם ישנן – עליו להתגבר עליהם ולעקפם,
אחרת – לעולם לא יגיע לפסגה…
(דוד בן גוריון)
* * *
על ארץ ישראל לא לומדים רק מאטלס וספרים,
את ארץ ישראל לומדים בעיקר מהליכה בשבילים.
במקום ללמוד את שמות הפרחים – לומדים את ריחם.
את מגע החיות – ולא רק את שמם.
ובמקום לחקור את סוג האדמה – פשוט לנשום אותה!
* * *
מדבר זהו עסק פרטי כלומר:
יש מדבר כללי השייך לכולנו מעין גדי ועד אילת,
אבל בתוכו יש לתושבי במדינה חלקים לא שווים,
יש שקושר חייו לחבלי ארץ זו ויש מי שכל זה אינו שייך לו כלל
בין הקצוות האלה פזורים האנשים הנייטרלים מן המדבר –
כל אחד כפי כוחו השגחתו,
היחס למדבר זה עניין אינדיבידואלי:
לאחד – מישור, אבק, שמחה…
לאחר – נוף חלומותיו.
* * *
מדבר – אלוקים ברא את המדבר ריק
למען יוכל להכיל את מחשבות האדם,
אך לעיתים יקרה שאנשים יפחדו ממנו
כמו נבהלו ממחשבות ליבם…
* * *
הצבר – דוקרני מבחוץ, וטעים מבפנים,
עם כובע טמבל ודגל ישראל,
נקודה קטנטנה על מפת העולם,
אך אליה נשואות עיני כל העולם,
כן, כן – אני ישראלי!
* * *
“כשראיתי את הארץ מן האווירון, קבלתי מעין צביטה בלב,
עם כל מה שרע בארץ, ואלוקים יודע שהרעות והמגרעות רבות, היא ארצנו, ואני אוהב אותה כפי שאהבתיה תמיד,
הנוער בארץ הרבה יותר חשוב, רציני ומבוגר משהוא באמריקה”.
(יוני נתניהו ז”ל)
* * *
תודה – מכל המקומות בעולם כאן במדבר הזה
אני לומד לומר תודה,
תודה על טיפות המים,
תודה על פיסת צל,
כאן במדבר המופשט מכל אני לומד,
שגם שם בעירי או בכפרי,
היכן שכביכול יש לי הכל:
בית, משפחה, עושר, אושר וכבוד
בעצם – ידי ריקות וליבי חלל
ולה’ תודה על כל נשימה.
(ישראל חברוני)
* * *
“מי שאוהב את ארץ ישראל,
נעשית לו הארץ לאוהב”.
* * *
ארץ זו עיצבה אותנו ואנו עיצבנו ארץ זו / דוד בן גוריון
יש, בלי ספק, רבים שהיו רוצים לכבוש ארץ זו –
או ארצות אחרות,
אבל היש עוד עם אחד מלבדנו – האוהב ארץ זו?
הרבה עמים ניסו, וגם הצליחו, לכבוש ארצנו זו –
מתוך רצון לכוח,
כמו בכל כיבוש אחר,
אבל לא מתוך אהבה לארץ,
אהבה זו מיוחדת היא לעמנו בלבד!
יהודים ניסו להתיישב על הקרקע בארצות אחרות,
נסיון זה נעשה ע”י הצארים הרוסים,
אלכסנדר וניקולאי הראשון,
הממשלה הסובייטית ניסתה להושיב יהודים בבירוביג’אן –
וזוהי ממשלה תקיפה ובעלת יכולת,
יהודים ניסו להתיישב בארגנטינה,
בארה”ב של אמריקה,
כל הניסיונות נכשלו, רק פה הצליחו,
לא הייתה שם אהבה לאדמה, כאן האהבה וכאן החזון!
* * *
עצום לרגע את עיניך
ונסה לדמיין את העולם היפה ביותר
שאתה מסוגל להעלות בדמיונך
פקח אותן – והיווכח לדעת
שהקב”ה עשה זאת טוב ממך.
* * *
מי שנולד באנגליה – אנגליה היא מולדתו
והוא אנגלי לכל דבר – אם תשאלו אותו.
מי שנולד בצרפת – הוא כמובן צרפתי
וצרפת היא מולדתו – אם תשאלו אותי.
אבל יהודי, כל יהודי שישאל
יגיד שמולדתו היא ארץ ישראל.
איפה הוא נולד, ומתי – זה לא משנה!
“ארץ ישראל היא מולדתו!” כך הוא יענה.
כי אצל היהודים, ארץ המולדת
היא לאו דווקא ארץ ההולדת –
הקשר בין עם ישראל לארץ כל-כך איתן
שכל יהודי – היכן שהוא – מולדתו היא כאן!
* * *
לצאת אל המדבר –
זה לצאת מעצמך
המחושב, המאורגן, המגובש
אל הבלבולים הגדולים,
התוהו ובוהו
השיטפונות,
סופות החול.
ושם בין ארץ ושמים
להתנפץ בין הסלעים,
להשתטח מראש צוקים
להתפרק אברים אברים.
ובדרך חזרה הביתה –
לקבץ את כל פירורי התוהו
לאבן קטנה,
יקרה סגולית.
* * *
“…מי שיש לו יותר קישור אהבה לארץ
ויותר השתדלות בעניין ישוב ארץ הקודש,
הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלמות”
* * *
כשאדם עולה במעלה ההר
לא די שיראה מרחוק את הפסגה הגבוהה
וישא תמיד עיניו לקראתה,
עליו לראות את השבילים המוליכים,
לבדוק אם אין בדרכים
פתחים, וחיות טורפות ובורות,
אם ישנן –
עליו להתגבר עליהם ולעוקפם,
אחרת – לעולם לא יגיע לפסגה…
(דוד בן גוריון)
* * *
“לך לך אל הארץ אשר אראך” –
גדולה היא מצוות ישיבת ארץ ישראל שכן,
זוהי המצווה הראשונה
שנצטווה בה איש יהודי מעולם.
* * *
בדרך לכאן פגשתי איש מאוד מוזר
הלך כמו סהרורי, מלמל לעצמו בשקט וככה אמר
על משכבי בלילות אני שומע קול פעמון גדול מצלצל-
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
ובקומי בבוקר אני חוזר ואומר וכמו מתפלל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
והד עונה לי מן הגיאיות והזריחה בהרים היא יפה להלל
וארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
וכך בקול ענות וכך בקול ילל וכל יומם וליל –
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
והיא שייכת לו-
לא כדי להחזיק בה חיל כיבוש או חיל מצב
היא שייכת כדי לבנות בה את בית חלומותיו.
וכך בהקיץ ובחלום וכך מדור דור וכך מתוך הרגל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
איש מוזר אמרתי- תתבייש. סיסמה כל כך ישנה,
הרי אתה מחוץ לתחום ומחוץ לקו, ובעיקר מחוץ לאופנה.
אבל האיש המוזר לא ענה לי- הוא לא ענה.
ואז ראיתי מסביב את העשרות ואת המאות ואת האלפים
אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים
וקולם במקהלה גדולה כרעם רחוק מתגלגל
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל
ואז מיושנת ללא תקנה וסנטימנטאלית ללא רחם
אמרתי- אנשים מוזרים, לו יהי חלקי עמכם.
(נעמי שמר)
* * *
זוהי ארץ כל כך קטנה ששטחה על מפת העולם
אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו.
זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי מיסיה בחו”ל הקימו אותה.
זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי מוגבלים.
זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם, זוהי ארץ הצרות,
זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה.
זוהי ארץ בה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים מצוינות.
זוהי ארץ בה כותבים עברית, קוראים אנגלית, ומדברים רוסית.
זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו,
אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
זוהי ארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לשכנותיה.
זוהי ארץ בה כל ההון נמצא אצל היהודים ורבה ההתמרמרות על כך.
זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל
חוץ ממכונית יגואר שהיא יקרה מידי.
זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבדה.
זוהי ארץ שיש בה כור אטומי אך טלפון רק בעוד שנתיים.
זוהי ארץ של ברירות שאין בה כל ברירה.
זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי
אך לא על שביתת עובדי הניקיון העירוני.
זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי שתייה מן הים אך הרחצה
עוד אסורה בו.
זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה.
זוהי ארץ שבה פתק קטן מסוגל להזיז הרים, אך הרים מולידים
נאומים.
זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת ודווקא בה טרם מת איש
מרעב.
זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם.
זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת
אך תושביה מקבלים “אולקוס” דווקא מן השכנים למעלה.
זוהי ארץ שאיינה מקבלת אוויר אבל נושמת חירות.
זוהי ארץ בה כל אדם – חייל ובכל זאת כל חייל – אדם.
זוהי ארץ בת חמישים אבל חכמה ומנוסה כבת עשרים.
זוהי ארץ היחידה בעולם שבה יהודי אינה יהודי.
זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה.
זוהי הארץ שלי!
(אפרים קישון)
* * *
אני רואה- ואני נופל על פני: ענק אתה, עמי ישראל! יחיד אתה בארץ כאלוקים בשמים! גם צורריך ורודפיך, גם בניך הקטנים, הפונים לך עורף או הבושים בך, מאשר עמך בבית, אינם רואים את קומתך , את גבורות ימינך, את מאור פניך, את עינך המבקשות מרחב אין קץ התלויות לאור עולם- אינם רואים כי קטנים הם, קטן וחלש אתה בעיניהם וחלש ונבזה ושפל והם לא יבינו ולא ישכילו כי קטן וחלש ונבזה ושפל, גם אם תגדל רעתו כסדום לא יעורר רבים ועצומים להתקומם עליו להשיב עליו רעות כל היום, לשנוא אותו כל היום, לחרוק עליו שן כל היום כי באפס יד יעצרו בעדו מעשות רעה וזכרו ישכח מליבם. בן- אדם! עוד יבוא יום ובניך ובנותיך יחלמו חלום והחלום יהיה גדול והחלום יהיה עמוק ככל אשר אתה מראה בזה.
ובאו בניך ובנותיך ובקשו פתרון חלומם בארץ אבותיהם בכל כוח נפשם ובכל כוח ידיהם ובקשוהו, ממטמונים יחפרוהו, כל עבודה בשדה ובכרם יעבדו בבקשם אותו, את פני האדמה יחדשו ואת פני החיים בבקשם אותו והיה כאשר יבקשו וכאשר יעבדו כן גדלו וכן יגברו עד כי גדולים מאוד וגבהו מעל ראשי כל ההרים אשר על פני האדמה וראו את אשר לא ראה איש לפניהם וגברו מאוד בארץ. אז ישוב יפרח ישראל אז יקום ויחיה אז יהיה לעם.
(א.ד גורדון איגרת מהגלילית תרע”ב)
* * *
להיות יהודי (מילים: יורם טהר לב)
להתחיל מארם נהריים
לעבור בכבשן האש
ולצאת למסע הנצח
עם מים ולחם יבש.
לעקוד את הבן, את הילד,
כמו לגדוע תקווה אחרונה
ולשלוח אליו מאכלת
שנה אחרי שנה.
ולשמוע מגבוה
את הקול ההולך:
לך לך, לך!
לך לך, לך!
אתה האחר,
אתה היחידי
לך לך!
“לך לך” פירושו להיות יהודי.
לרדת מפה למצרים
ולצאת ממצרים לפה
בלי לדעת אם בירושלים
יבוא המסע אל סופו.
להיות גם נגיד וגם מלך
ושר בחצרות ספרד
אך תמיד להרגיש מאכלת
מונחת עלי צווארך.
ולשמוע מגבוה…
תמיד לחכות שיגיע
הקול שיקרא גם לך
לדעת כי בית אביך
לעד לא יהיה ביתך.
ולנוע מארץ לארץ
אך לשאת כחותם ושבועה
את זכר אותה הארץ
אשר עמודיה שבעה.
ולשמוע מגבוה…
