מה זה חסד? (פעולה)

פעולה ראשונה במערך בנושא חסד

מערך

הפעולה הבאה במערך

 

 

 

• החניכים יבינו  מה זה חסד.
• החניכים יבינו למה צריך חסד בעולם.

 

 

 

• שיפודים כמספר החניכים
• מרשמלו/ במבה כמספר החניכים.
• צעיפים אטומים (לכשליש מהחניכים.)
• חפצים נוספים (לא משנה מה. גם בכמות של כשליש מהחניכים)

 

 

 

המשימה- כל חניך צריך לאכול את המרשמלו בלי לקפל את המרפקים.

 

(החניכים אמורים להבין שכדי להצליח לאכול הם צריכים להאכיל אחד את השני…)

 

 

 

דאוד ישב לו, מכווץ מאימה, בתחתית הבור שלתוכו נפל.

הוא הרים ראשו לכיוון האנשים והקולות הקוראים אליו, מפתח הבור.

אבל, מבטו הרחיק לכת למעלה מהאנשים, עד לשמיים.

“יא אללה”, לחש בפחד, “האם נגזר עלי למות כאן, בבור הזה ? לא תהיה לי הצלה ?! ”

חלק מהאנשים התחילו להתפזר, מיואשים. אי אפשר להציל את דאוד, כנראה.

אם נגזר על הבן – אדם למות , אין עצה ואין תבונה. יישאר בבור עד שימות. מה לעשות ??

שלחו, בינתיים, לקרוא לאחיו, האח הגדול של דאוד, שחבריו היו קוראים לו בחיבה יעוב.

יעוב כבר מבוגר: נשוי, יש לו ילדים, דואג לכל המשפחה, כמו אח גדול.

הגיע יעוב לבור, ובדרך סיפרו לו מה קרה: “דאוד נפל לתוך הבור, והבור מלא מים ובוץ, ובקושי הוא נושם.

הוא צועק “תצילו, יא אנשים, תצילו ! “, באים, רוצים לעזור לו, להוציא אותו,

אבל הוא, מה נגיד לך, יא יעוב , הוא עצמו אולי לא רוצה לצאת.

זאת אומרת, רוצה לצאת מהבור, אם לא יצא ימות.

אבל לא נותן שיוציאו אותו. הוא בעצמו לא נותן. תבוא ותראה בעצמך! “.

יעוב הגיע לשפת הבור וקרא בקול : “דאוד, אחי, זה אני, יעוב ! ”

דאוד הרים את ראשו מתוך המים והבוץ וקרא: “יעוב , תציל אותי, יא אחי, תציל אותי”.

יעוב שכב על שפת הבור, הושיט את ידו לדאוד וקרא בקול: “תן את היד, דאוד, תן את היד!”

אבל דאוד לא נע. “תן את היד, יא דאוד! תן!”

דאוד לא נע ולא הזיז את ידו. נשאר יושב, בקושי נושם, אך לא נותן יד לאחיו. “אתה לא יכול להזיז את היד?!” שאל יעוב. “יכול”, ענה דאוד, “יכול”.

יעוב הזדקף, מיואש. “מה אמרנו לך?” אמרו לו האנשים מסביב.

“ניסינו, ביקשנו, דיברנו, הוא לא רוצה שיצילו אותו. אומר שרוצה, אבל לא נותן את היד. יישאר זה בבור בלילה , אם לא יהיה שיציל אותו”.

טוב, שייח עבדאללה הוא כל-יכול. חכם, מכיר את דאוד, יודע הכל.

הלכו לשייח עבדאללה, התחננו, בכו, הבטיחו שישלמו מה שיגיד, רק שיבוא להציל את דאוד.

ימות דאוד בלילה, אם לא יהיה מי שיציל אותו. נעתר השייח, בא.

סיפרו לו בדרך, לשיח עבדאללה, את הסיפור: איך דאוד יושב בבור, איך לא נותן יד כשמבקשים ממנו,

איך ביקשו ממנו “תן, תן, תן” והוא מסרב.

גהר שייך עבדאללה על פתח הבור וקרא: “דאוד”! “כן” ענה דאוד, “כן”.

“אני שייח עבדאללה, יא דאוד. באתי להציל אותך”,

דאוד, בשארית כוחותיו, גנח, “תציל אותי, יא שייח עבדאללה”.

שייח עבדאללה הושיט את ידו לדאוד, לחש מספר מילים, ודאוד הושיט את ידו מיד לשייח עבדאללה.

השייח תפס את ידו בחוזקה ומשך את דאוד החוצה, למעלה, לחיים.

זה כוחו של השייח.

יעוב, האח הגדול, הסתודד עם השייח: “מה אמרת לו? יא שייח עבדאללה, מה לחשת לו?”

שייח עבדאללה חייך, “אתם כולכם, מה אמרתם לו? -‘תן את היד’.

דאוד, גם אם החיים שלו בסכנה, לא יתן שום דבר, גם לא את היד שלו, אף פעם לא נתן זה שום דבר

לאף אחד, רק לוקח.

אני? אני אמרתי לו ‘קח את היד שלי, יא דאוד’.

דאוד, גם אם הוא גוסס, יקח, כל דבר יקח. ימות ולא יתן – אבל לקחת תמיד יקח”.

 

 

 

החניכים יתחלקו לשלישיות. בכל שלישיה יהיה:

חניך אחד שיכסו לו את העיניים בצעיף אטום (עיוור),

חניך אחד שאסור לו לדבר (אילם)

וחניך אחד שאסור לו ללכת.(פיסח).

 

המדריך יגיד בסוד רק ‘לאילמים’ שהמטרה שלהם היא ש’העיוור’ שבקבוצה שלהם יעביר חפץ ממקום

אחד למקום שני.

החניכים יתחילו לשחק- בכל שלישיה ‘הפיסח’ יעמוד ולא יזוז ומולו יעמוד ה’אילם’. האילם יצטרך להסביר

בפנטומימה לפיסח, מה העיוור צריך לעשות. הפיסח יצטרך לומר בקול לעיוור מה הוא צריך לעשות-

לאן ללכת, להתכופף וכו’… והעיוור יצטרך לפעול לפי הוראות הפיסח… בסופו של דבר הם אמורים להצליח

להעביר ככה את החפץ ממקום למקום כשכל אחד עושה את תפקידו.

 

 

 

“יותר ממה שאנחנו אוהבים אנשים על הטוב אשר עשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב אשר עשינו להם”.

 

 

 

מה זה חסד? למה צריך שיהיה חסד בעולם? חסד זה אחד הדברים החשובים בעולם שלנו! העולם עומד על שלושה דברים-תודה, עבודה, וגמילות חסדים . כמו שראינו עם המרשמלו ועם העוורים, פסחים אילמים- על מנת להגיע למטרה חייבים לעזור אחד לשני, העולם לא יכול להתקיים בלי חסד! חסד = לתת למישהו משהו ללא כל תמורה. ובגלל שחסד זה דבר כ”כ חשוב אנחנו עכשיו מתחילים מערך מיוחד מאוד שבו נדבר על חסד ונפעל איתו!!