ספירלת החסד (פעולה)

מערך

הפעולה הקודמת

הפעולה הבאה במערך

 

 מטרת הפעולה

• החניכים יבינו שגם לחסד יש גבול. צריך למצוא את האיזון בנתינה, לא רק לתת ולא רק לקחת.

 

 

עזרים

• בריסטול עליו מצוירת ספירלה. בעיגול הפנימי של הספירלה כתוב- "נותן ודואג גם לך" ובקצה החיצוני- "נותן ולא דואג לעצמך".
• פתקים עליהם רשומים רעיונות לחסדים (כמו לתרום בגדים, לתת טושים, צדקה לעני, תרומת איברים וכו'..)
• הסיפור "העץ הנדיב" (נספחים)
• צ'ופר (נספחים)

 

 

 

המדריך יפרוס את הבריסטול על הרצפה- כך שכל החניכים יראו. ויחלק לחניכים פתקים עם "חסדים" והם ימקמו את הפתקים על הספירלה- מה הגבול של הנתינה מעצמך.

 

 

המדריך יספר את הסיפור העץ הנדיב-

* מומלץ להביא את הספר ולספר ממנו. אם אי אפשר- הספר מובא בנספחים כמצגת.

העץ הנדיב מאת של סילברסטיין

פעם אחת היה עץ… והוא אהב ילד קטן אחד וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק במלך היער. הוא היה מטפס על הגזע ומתנדנד על הענפים ואוכל תפוחי עץ והם היו משחקים במחבואים וכשילד היה מתעייף הוא היה נרדם בצילו של העץ והילד אהב את העץ… מאד והעץ היה מאושר. אך הזמן חלף לו והילד הלך וגדל ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו ואז הילד בא יום אחד אל העץ והעץ אמר: " בוא ילד, בוא תטפס על הגזע שלי, תתנדנד על הענפים ותאכל תפוחים ותשחק בצילי ותהייה מאושר". "אני יותר מידי גדול בשביל לטפס ולשחק" אמר הילד. "אני רוצה לקנות דברים ולעשות חיים, אני רוצה קצת כסף, אתה יכול לתת לי קצת כסף?" "אני מצטער" אמר העץ "אבל אין לי כסף, יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי, ילד, תמכור אותם בעיר וכך יהיה לך כסף ותהייה מאושר". ואז הילד טיפס על העץ וקטף ממנו את התפוחים ולקח אותם איתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן… והעץ היה עצוב, ואז יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרוב שמחה ואמר: " בוא, ילד, תטפס על הגזע שלי ותתנדנד על הענפים שלי ותהייה מאושר". "אני יותר מידי עסוק בשביל לטפס על העצים" אמר הילד "אני רוצה בית שיהיה לי חם" הוא אמר "אתה יכול לתת לי בית?" "אין לי בית" אמר העץ "היער הוא ביתי אבל אתה יכול לקצץ את הענפים שלי ולבנות בית ואז תהייה מאושר". הילד קיצץ לעץ את ענפיו ולקח אותם איתו לבנות את ביתו. והעץ היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן וכשהוא חזר העץ היה כל כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בוא ילד" הוא לחש "בוא תשחק". "אני יותר מידי זקן ועצוב בשביל לשחק" אמר הילד. "אני רוצה סירה שתיקח אותי הרחק מכאן. אתה יכול לתת לי סירה?" "כרות את הגזע שלי ותעשה לך סירה" אמר העץ. "כך תוכל להפליג למרחקים ותהייה מאושר". הילד כרת לעץ את הגזע ובנה לו סירה והפליג למרחקים. והעץ היה מאושר, אבל לא מאושר ממש. ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב. "אני מצטער ילד" אמר העץ "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך. התפוחים שלי כבר אינם". "השיניים שלי יותר מידי חלשות בשביל תפוחים". "הענפים שלי כבר אינם" אמר העץ, "יותר לא תוכל להתנדנד עליהם". "אני יותר מידי זקן בשביל להתנדנד על ענפים" אמר הילד. "הגזע שלי כבר איננו" אמר העץ "לא תוכל לטפס". "אני יותר מידי עייף בשביל לטפס" אמר הילד. "אני מצטער" אמר העץ "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו אבל לא נשאר לי כלום, אני סתם גזע כרות וזקן, אני מצטער… "אני לא צריך הרבה עכשיו" אמר הילד, "רק מקום שקט לשבת ולנוח, אני עייף מאד". "אם כך" אמר העץ וזקף עצמו כמה שרק הצליח, "אם כך גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח. בוא ילד, שב לך ותנוח". והילד ישב והעץ היה מאושר.

 

 

 

בהתחלה ישחקו שלתופס אסור לתפוס חניך תוך כדי שהוא מציל מישהו שנתפס.

אח"כ משחקים שלתופס מותר לתפוס חניך שמציל מישהו אחר.

 

 

 

שלב 4

המדריך יחלק את הצ'ופר (ניתן להוריד מהנספחים) ויקריא את הסיפור:

 

אישה חכמה טיילה בהרים ומצאה אבן יקרה בין אבני הנחל,
למחרת פגשה מטייל שהיה רעב,
האישה פתחה את הצרור שלה וחלקה איתו את המזון שברשותה.
ראה האיש את האבן היקרה בצרורות האישה,
התפעל ממנה וביקש מהאישה שתתן לו אותה.
האישה נתנה לו את האבן והאיש עזב, שמח על מזלו הטוב.
הוא ידע שאם ימכור את האבן היקרה, כל חייו לא ידע מחסור.
כעבור ימים אחדים חזר האיש והחזיר לאישה את האבן שלה,
“מה קרה?” שאלה האישה.
“חשבתי על זה” אמר האיש, “האבן שנתת לי יקרה ורבת ערך,
אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתתני לי משהו אחר – רב ערך עוד יותר…
האם תוכלי לתת לי את הדבר הזה בקרבך שאיפשר לך לתת לי את האבן?”

 

המדריך יערוך דיון

• האם תמיד נכון לתת הכל ולא לחשוב על עצמינו?
• האם הרגשת שנתת פעם למישהו יותר מידי?

 

 

כשאנחנו עושים חסד אנחנו צריכים לדעת מה הגבול הנכון.

לא לתת הכל ולא להשאיר לעצמנו כלום- כמו העץ הנדיב.

ומצד שני לא להגיע למצב שלא נותנים כלום, צריך למצוא את האיזון.

 

נתינה אמתית אינה נמדדת בכמות, אלא ברוחב הלב של הנותן.

שבעז"ה נזכה לגמול חסד עם כל אחד מתי שנכון,

ושנראה תמיד את ההשפעה הגדולה של זה על הסובבים אותנו