.png)
נקריא קטע מתוך נאומה של מרים פרץ בטקס פרס ישראל בשנת תשע"ח:
"מולדת לא בונים רק בכאב ובדמעות אלא גם בעמל ובנתינה מתמשכת לאורך שנים. אני גאה להשתייך לקבוצה שבחרה להתעסק בחינוך מתוך אמונה שזו הדרך לפרוץ את הבערות והדלות, ומתוך הבנה שהחינוך פותח הזדמנויות למימוש עצמי והתפתחות אישית כפי שפתח לי. אל המעשה החינוכי הבאתי עמי את הערכים שינקתי בבית הוריי. אלה היסודות עליהם גידלתי עם אישי אליעזר את ששת ילדינו, אוריאל, אלירז, הדס, אביחי, אליאסף ובת אל.
מכובדיי, עומדת כאן אני מולכם נבוכה לצד עמיתיי, אנשים רמי מעלה שיצרו, כתבו, חקרו והמציאו, אנשי חזון ועשייה, אנשי אמונה. קטונתי. אין בידי יצירה. לא אוכל להצביע על תגלית שגיליתי, על נוסחה שפתרתי, יש לי לב אחד שנשבר שלוש פעמים בהודעות שבר נוראיות: נפילת בני בכורי אוריאל בדרום לבנון, פטירת בעלי משברון לב ופטירת בני אלירז בקרב בעזה. עם הלב הזה יצאתי אל עמי, ובמילים פשוטות בשפת הלב השבור דיברתי על הארץ הזאת ומורשתה. על הבחירה בטוב, על השמחה, על הדבקות בחיים, על אחריות, על מעורבות חברתית. ומתוך הלב הזה שפועמת בו אמונה, בארץ הזאת ובעם הזה, מתוך תהומות הכאב, נבעו מעיינות של אהבה. כשהלב מלא אמונה הוא יכול לעמוד באתגרים קשים, הוא יכול ליצור יצירות גדולות, זו יצירתי. היא נטועה בלבבות. הפכתי את יגוני לניגון חדש."
אם יש אפשרות להקרין את הסרטון או את חלקו, מומלץ מאוד!
ניתן להוריד את הסרטון המלא כאן. ואת הסרטון המקוצר- רק הקטע המופיע לעיל- כאן.
נסביר- מרים היא אדם גדול לא בגלל שבניה נהרגו, היא לא בחרה שבניה יהרגו על קידוש ה', היא בחרה לקחת את הכאב ולגדול ממנו. מתוך הכאב לצמוח, וזה מה שהופך אותה לאדם גדול בעיני רבים.
