חמישים יום עברו מאז אותו לילה שבו יצא עם ישראל ממצרים, והנה העם כולו עומד למרגלות הר סיני. שנות השעבוד בכבשן התרבות המצרי עשו את שלהן, המידות הישראליות האציליות שאפיינו את העם התעמעמו והזהות הלאומית הייחודית של האומה טושטשה (על פי ילקוט שמעוני; רמז רלד). אך בכך זאת הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו שההווה מקבל את ערכו מהחזון העתידי והוא מגלה למשה ש:”בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה” (שמות ג, יב) – עם ישראל עוד יגיע להר סיני, ושם הוא יקבל את הגדרת התפקיד והייעוד שלו כעם, הזכות הזו נזקפת כבר עכשיו לטובתו (רשי; שם).
אבות ואמהות האומה, על אף גדולתם המיוחדת, לא קיבלו את היעוד בפועל, אלא אך ורק קריאת כיון לבאות. המעבר מאוסף יחידים לאומה איננו רק הבדל כמותי, הוא קודם כל הבדל איכותי-מהותי. האפשרות להגשים את הרעיון הנשגב ולמלא את היעוד – לתפקד כאומה בריאה ועצמאית בארצה, השואפת להאיר כלפי חוץ ומכוונת כמגדלור את העולם כולו אל ערכי המוסר, היושר, הצדק והאמת – יכולה להתממש רק על ידי עם שפועל בכל תחומי החיים בצורה אצילית.
הרב קוק למד שאותו תנאי ממשיך להיות רלוונטי גם היום (אגרות הראי”ה; ח”א, צ”ג), האפשרות שלנו להגשים את היעוד ולהוציא אל הפועל את האידיאל העליון עוברת דווקא דרך החיבור לאומה: “הצימאון להיבלע כולו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל” (אורות, קמ”ז) – עלינו לעורר בנו את נקודת השייכות לאומה ומתוכה נרגיש את האחריות הגדולה המוטלת על כתפינו. הדוגמא הייחודית שמקרינה האומה הישראלית מתאפשרת אך ורק מכח בניה ועבודה אישית של כל אחד ואחד. עשרת הדיברות שניתנו לנו בהר סיני צריכות לעצב את עמוד השדרה המוסרי של הפרט; הן נקודות בסיסיות ויסודיות שעליהן מתבקשת האומה הישראלית לעבוד ולתקן. בניית הקומה המוסרית-אנושית היא השלב הראשון שבלעדיו אי אפשר להמשיך הלאה, ואכן כך מתארת התורה את מצבם של עם ישראל בהר סיני: “וַייִּחַן שָׁם ישְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר” (שמות י”ט, ב’) – כאיש אחד בלב אחד (רש”י).
כל יחיד ויחיד יונק את כוחו וחוסנו הפרטיים מהעם, מהלב הגדול שמזרים את החיים לכל האיברים. וכפי שהגדיר זאת בתמציתיות הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (הרב הראשי לישראל בקום המדינה) כשהעיד על עצמו: “אני בן העם וחי למענו, אני חי כדי להקריב את כוחות נפשי לקדמת הצלחתו”. החיים הפרטיים נובעים מהחיים הלאומיים, אנו מאמינים שבמעשינו אנו משפיעים ומחזקים את הגשמת היעוד הראשי, והצלחתנו חייבת להיות גם הצלחתו של העם כולו.
שבת שלום J
