הדר גולדין וארץ ישראל

מטרת הפעולה:

להעריך את הלוחמים להבין איזה אדם ערכי היה הדר גולדין,. מעבר לכל מה שניתן ללמוד ברמת המידות האישיותית, ניתן ללמוד ממנו לא מעט על חשיבותה וערכה של ארץ ישראל בעיניו,

בכדי להנציח את הדר, כל אחד מאתנו יכול לקחת את אחת ממידותיו הטובות, את יחסו אל הארץ או כל דבר אחר וליישם אותו בעצמו.

 

 

 

נביא כל מיני חפצים/ ממתקים וכדו’:

 נשאל את החניכות: מה אתם מוכנות לעשות בשביל כל אחד מהחפצים או הממתקים הללו?

לאחר שיגמרו כל החפצים, נוציא שקית חול, אדמה ונשאל  את החניכות: מה הם מוכנות לעשות בשביל זה?

סביר להניח שכאשר החניכות יראו שק קטן עם חול, הם לא ייחסו לו יותר מדי חשיבות ולכן גם לא יציעו יותר מדי דברים שבכוחן וברצונן לעשות בכדי לקבל את השק עם חול.

לאחר מכן  נסביר שחיילי צהל מוסרים את נפשם על אדמת ארץ ישראל.

לנו שק עם חול מאדמת הארץ נראה לכאורה דבר פעוט וחסר חשיבות, אולם חשוב לדעת שעל האדמה הזאת, על כל מעט חול ממנה, נאבקים חיילי צבא ההגנה לישראל בכדי שתישאר שלנו ומוכנים אף למסור את נפשם עבורה.

 

 

 

נדבר על הדר גולדין,-

ניתן לשאול את החניכות האם הן יודעות מי היה הדר גולדין? לאחר שהחניכות יענו את תשובותיהן, כדאי לספר בפירוט על מי היה הדר גולדין ומה קרה לו במלחמה האחרונה. ניתן לספר על הארוסה והמשפחה שהשאיר מאחור ועוד. כמובן שחשוב להדגיש את גבורתו, חיבורו ואהבתו לארץ ישראל עד כדי מסירות נפש של ממש.

 

 

 

נחלק את המכתב שכתב הדר גולדין להוריו ונקריא אותו. (נספח)

 

לאמא ואבא,

 אני יושב בקרון שילוחם בפולין, בפינה. עברו פה אני לא יודע כמה ילדים כמוני ואנשים דומים ושונים ממני – וכולם יהודים. שנקרעו מביתם ממשפחתם מהוריהם וילדיהם ולא ידעו לאן שולחים אותם ולאן הם הולכים. אבל אני רוצה להגיד לכם שבזכותכם אני יודע לאן אני הולך.

 אני הולך למדינת ישראל. המדינה שלי ושלנו. ואני מבין, בזכותכם, מה המדינה שלי נותנת לי, אבל בעיקר – מה אני צריך לתת מעצמי למדינה. וכשאני מסתכל פנימה אני יודע שיש לי את הכוח לתת מעל ומעבר. אם זה לייצג את המדינה שלי ושלנו בחו”ל בצסטרטון ובקמברידג בבית הספר ובקהילה. להיות ישר הגון ופיקח, ובמקום שאין אנשים להיות איש! ולהיות בן אדם, כמו שאתם אומרים תמיד. עם חברים, בבית הספר להצליח ולהיות הכי טוב שאפשר. לייצג ולהגן על המדינה שלי בצה”ל עם נשק, ולפני ואחרי עם נשק מסוג שונה. ותמיד עם הכלים שנתתם לי.

 אמא ואבא רציתי להגיד לכם תודה.

 אבא, תודה שבנית ועזרת לי לבנות את עצמי ועל ההשגחה הבלתי פוסקת ההדרכה הבלתי פוסק והלימוד הבלתי פוסק.

 אמא! תודה שכל פעם שאני מאבד משו – את עצמי, את עוזרת לי למצוא, עוזרת ומרימה אותי לקום ולא ליפול. על הדאגה הבלתי פוסקת, התמיכה הבלתי פוסקת והתפילות הבלתי פוסקות. על הלימוד הבלתי פוסק שאני לומד מכם.

 כל דבר שאני רואה פה בפולין מחזיר אותי אליכם, אל הסבתות, אל צור ואל איילת וחמי והמחשבה שנצרבת שאני וצור וכולנו הניצחון המהלך של העם היהודי, משימה אדירה שאני מוכן לקחת על עצמי וזה כנראה מהסיבה שמהשנייה שנולדתי העברתם לי את המשימה הזו בתוכי. בזכותכם.

 אני הולך לרדת עכשיו מהקרון. כמו הרבה יהודים כמוני. הם צעדו בדרכם האחרונה ובמותם על קידוש ה’ או בהישרדותם בקידוש החיים. אני צועד מפה בדרך שהורו לי לצמוח מהעפר.

 רציתי להגיד לכם שאני אוהב אתכם מעומק הלב. ואולי אני לא אומר את זה תמיד, אבל הלב שלי אומר את זה תמיד, ואני מקווה שהמעשים שלי שאני עושה יצלחו להגיד לכם כמה אני אוהב אתכם בכל הפעמים שאני לא אומר

 אוהב תמיד

 שלכם

הדר

 

 

 

דיון: מה אפשר ללמוד מהדר, מחשבות תהיות..

 

 

 

בכדי להנציח את הדר, כל אחת מאתנו יכולה ללמוד ממנו על אהבתו וחיבורו לארץ ישראל וליישם זאת בעצמה. לשמור על הארץ עד כמה שניתן, לחזק היכן שצריך חיזוק ולאהוב אותה אהבת נפש, ממש כשם שאהב אותה הדר.