דף לימוד ערוך ומעוצב ניתן להוריד מהקבצים המצורפים בצד העמוד
לימוד לי”ז בתמוז
משנה תענית, פרק ד’, משנה ו’:
“חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב.
בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.”
מה קרה בי”ז בתמוז?
- חטא העגל ושבירת לוחות הברית הראשונים (כאשר משה ירד מההר עם הלוחות וראה את העגל והעם סביבו שיבר את הלוחות)
- שריפת התורה על ידי אפוסטמוס, אחד משרי רומא.
- העמדת פסל בבית המקדש. יש אומרים שהיה זה בימי בית ראשון על ידי מנשה. ויש אומרים שהיה זה בימי בית שני על ידי אפוסטמוס הרשע
- בטל התמיד. התמיד הוא הקורבן החשוב ביותר שהיו מקריבים בבית המקדש. הוא כל כך חשוב כי הוא קורבן קבוע, שבכל יום היו מקריבים אותו, אחד בבוקר ואחד בערב. בזמן המצור הראשון שצרו הרומאים מסביב לירושלים, היו מספקים כבשים להקרבת התמיד עד ט”ז בתמוז, וי”ז בתמוז היה היום הראשון שבו לא הקריבו את התמיד
- הדבר המרכזי שעליו נקבע הצום: הבקעת חומת העיר ירושלים. כשלוש שנים צרו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו לה. ולבסוף, בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נחלשו המגינים היהודים, והרומאים התגברו, עד אשר ביום י”ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת העיר ירושלים ולחדור פנימה. בהבקעת העיר הוכרע למעשה המערכה. עוד שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ולבסוף בתשעה באב, נכבש הר הבית ונשרף בית המקדש השני, והחלה הגלות הארוכה.
מה האירוע הכי חמור לדעתכן? מה הכי גרוע? איזה אירוע הכי פחות נורא?
בגלל איזו סיבה אנחנו צמים? האם זה האירוע הקשה ביותר שקרה?
כשנתבונן נראה כי יש קשר פנימי בין חמשת הדברים שאירעו בי”ז בתמוז. בכולם יש ביטוי למשבר שפוגע תחילה בשורשים הרוחניים, סודק את חומת האמונה, וגורם לפגיעה קשה, שאם לא תתוקן בהקדם תגרום אח”כ לחורבן הגמור שבתשעה באב.
בחטא העגל לא היתה כפירה גמורה, עדיין האמינו בה’ בורא העולם, אלא שסברו שגם לעגל יש כח מסוים. אך כיוון שהחלו לחטוא בעבודה זרה, לא היה בהם אח”כ כח לעמוד בפני עצת המרגלים, ומרדו בה’ ובמשה עבדו, וחטאו כנגד המטרה שלשמה נוצר עם ישראל, גילוי השכינה בעולם, בארץ שנועדה לכך – ארץ ישראל. וכן ביטול התמיד, העמדת פסל בהיכל ושריפת התורה, אין בהם עדיין חורבן, אבל יש בהם פגיעה שורשית בצד הרוחני, פגיעה שאם לא תתוקן, הבקע יתרחב עד לחורבן גמור.
חטא העגל- פגיעה בשורשים הרוחניים —> חטא המרגלים- סדק בחומות האמונה—> תשעה באב- חורבן גמור
“אמרו: כל דור שאינו נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו”
למה?! הרי בית המקדש נחרב לפני שנים רבות בגלל העוונות של הדור ההוא. למה יש לנו אחריות על כך
היום (עד לכדי האשמה חמורה כאילו אנחנו החרבנו אותו!?) אולי אם הוא היה קיים היום הוא לא היה נחרב?
בי”ז בתמוז לא צמים רק על מה שקרה בעבר, אלא על מה שקורה בימינו. כל עוד בית המקדש השלישי לא נבנה יש לנו עוד מה לתקן.
“וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה”
ידועים דברי חז”ל שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, ודבריהם תמוהים, שרבים התאבלו על ירושלים
ולא זכו שתבנה ירושלים בימיהם. אלא, שכל המתאבל על ירושלים, כל החווה את החוסר הגדול ומצפה להשלמתו
פועל במציאות באופן שמקרב את הגאולה; בונה נדבך בבנין ירושלים השלמה. זו היא שמחתה של ירושלים. זו
השמחה אותה זוכה האדם לראות. עוד אמרו, שכל דור שאינו נבנה בית המקדש בימיו כאילו החריבו. אמירה זו
מטילה אחריות כבידה על האדם; תולה בו את היכולת לבנות את בית המקדש. והדברים מבוארים, שהמצפה
לישועה – מאוויו נתונים נתונים המה לבית המקדש, וממילא פעולותיו ומעשיו מכוונים לבניינו; ככל שיפעל יותר,
חלקו בבנייה יהיה גדול יותר.
איפה בחיי היומיום שלנו אנחנו מזכירות את חורבן המקדש?
מתי אנחנו פועלות לבנין המקדש?
יום כיפור יש פעם אחת בשנה. חורבן בית המקדש, לעומת זאת, הביא עלינו ארבעה צומות שונים!
לאדם שנולד בדור הזה, שחי לו בטוב ובנעימים במדינת ישראל החופשית, באמת קשה להבין את זה. זה מרגיש לו מוגזם לגמרי!
”ביג דיל. עושים כזה עניין מבניין שנשרף לפני אלפיים שנה?!
אוקיי, אז לא יהיו קורבנות ולא יעלו לרגל. אף אחד לא ימות מזה…
בסך הכול החיים שלנו, אפילו בקטע הרוחני, באמת סבבה“.
וזאת אולי הבעיה הכי גדולה שלנו. אין לנו באמת מושג מה איבדנו!
וכשאתה לא מבין מה חסר לך, ברור גם שאין לך דמעות לבכות עליו.
אז בואו ונבהיר פעם אחת ולתמיד. לא מדובר כאן בבניין של אבנים שנשרף באש.
מדובר בעולם שלם שקיבל פתאום דום לב.
בעולם שהנשמה שלו הסתלקה והשאירה אחריה גופה קרה.
כי המקדש לא היה רק מבנה יפה שהרשים תיירים אבל אולי יש משהו שבכל זאת יעזור לנו.
משקפיים אחרות שיאפשרו לראות את הדברים מזווית אחרת.
שיקחו את כל מה שאנחנו כבר יודעים אבל פשוט יקראו לו בשם הנכון.
כי יותר מידי דברים אנחנו פוגשים וכמעט מתפוצצים.
הלב שלנו בוכה והמוח מסרב לעכל,
אלא שלא ידענו לומר שכולם הם בעצם תוצאות של אותו דום לב,
של אותה נשמה שאיננה ושל אותו בית אהבה שעלה באש..
כשמגרשים יהודים מהבתים שלהם בגוש קטיף, קורעים משפחות
וקוברים חיים שלמים בגלל פוליטיקה מלוכלכת – זה חורבן הבית.
כשזוג מדהים נרצח בדם קר לעיני ארבעת ילדיהם, כשמגיעים
מחבלים לישיבת מרכז הרב ורוצחים שמונה צדיקים שלא עשו כלום
לאף אחד ורק היו עסוקים בללמוד תורה – זה חורבן הבית.
כששישה מיליון יהודים, זקנים, נשים וילדים קטנים נשרפים בכבשן
בהסתר פנים הגדול ביותר שידענו – זה חורבן הבית.
כשאתה פוגש זוג מתוק שנשוי 13 שנה באהבה גדולה ורק מתחננים
לזכות וללטף בידיים ילד משלהם,
כשאתה מנסה לבכות ולהתפלל על כל אלו אבל מגלה שהלב שלך
אבן, ומלא בשטויות וסרטים ומחשבות קטנוניות,
ובא לך לבכות ולשטוף את הכול בדמעות חמות אבל לא יורדת לך
אפילו דמעה אחת – גם זה חורבן הבית.
וכאן בדיוק מגיעים הצומות שמזכירים לנו לא להתייאש ולא לוותר.
הם באים להציל אותנו מלשקוע בחמימות המרופדת של ההווה ולוותר
על העתיד שמחכה לנו שרק נתעורר.
הוא נועד לדאוג שלא נשכח שגורשנו מגן עדן ועד שלא נשוב אליו
באמת אסור לנו להפסיק לרגע להתגעגע ולחתור במרץ.
הוא בא כדי לוודא שעד שאלוקים לא יחזור הביתה, לא נשכח
שאנחנו רק באמצע הדרך ומשימת החיים שלנו עדיין לא הושלמה.
”ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ושם נעבדך ביראה כימי עולם
וכשנים קדמוניות“.
במהרה בימינו.
על מה את צמה? מה חסר לך ואת מתפללת עליו בתקופה הזאת של האבל? על מה היית רוצה לצום?
“ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם” (הרב קוק)
סיפור יפה לסיום:
מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשב ששנה אחת בט’ באב הלך ברחוב וראה יהודי יושב במרפסת שלו
ואוכל בנחת, כשכולם רואים אותו. פנה אליו רבי לוי יצחק ואמר לו בנחת: “בני בוודאי שכחת שתשעה
באב היום”. “לא”- ענה היהודי. שוב שאל אותו: “אולי אתה לא יודע שאסור לאכול בתשעה באב”. השיב לו
היהודי: “בטח שאני יודע, זה הלכה מפורשת”. רבי לוי יצחק שניסה ללמוד עליו זכות שאל אותו שוב: “אולי
אתה חלש והרופאים חייבו אותך לאכול”. “חס וחלילה”- ענה לו היהודי- “אני בריא וחזק”.
אז נשא רבי לוי יצחק את עיניו לשמיים ואמר: “ריבונו של עולם, תסתכל איזה מידת אמת יש אצל כל
יהודי, אפילו שהוא אומר שהוא רשע ממש, רק שלא יוציא דבר שקר מפיו”
מה אנחנו יכולות למוד ולקחת מהסיפור?
בציפיה לבניין אריאל!!
