מטרות הפעולה
החניכים יבינו:
- החגים והשגרה ביהדות אינם מנותקים, קיים ביניהם קשר מהותי, ועלינו להשתדל ככל הניתן שגם אצלנו הם יהיו מקושרים ומחוברים.
- החגים אינם חופשה מעבודתנו הרוחנית, אלא אדרבה הם שיאי העבודה הרוחנית שלנו והם מהווים מגדלור רוחני וקריאת כיוון לכל השנה.
שלב א’ – הצורך בקריאת כיוון בחיינו:
החניכים ישחקו תופסת. בזמן שכולם משחקים אחד המדריכים יניח פתק קטן ולא בולט מידי שכתוב בו “מי שנתפס – מנצח” החניכים יהיו מרוכזים במשחק לא יראו את הפתק וימשיכו לברוח. עד שאחרי יחסית הרבה זמן אחד החניכים יראה את זה ויגלה שהם סתם ברחו כל הזמן.
שלב ב – המעבר החד
המדריך יספר את הסיפור הבא:
השעה שמונה וחצי, בשעה זו ביום שגרתי ישראל נמצא כבר באמצעו של שיעור הבוקר בכיתתו, אך היום בשעה זו ישראל עדיין מתאמץ בכוחות עילאיים לנתק את חבלי השינה מעל עיניו. שבוע לפני כן ביום ראשון נערכה חתונתה של אחותו, ומשבת שעברה לא טעם טעם יום של שגרה, שבת החתן, החתונה עצמה, שבוע שבע הברכות ומקצה הסיום – שבת שבע הברכות. גם אחרי שכבר קם התנהלותו היתה בעצלתיים ובקושי הגיע למניין של תשע בשטיבל השכונתי. מסתבר שהמעבר החד לשגרה קשה מאוד עבורו, הצורך להיפרד מהאירועים הגדולים והתחושות המיוחדות שהופיעו במהלך השבוע האחרון, ולחזור לשגרת היום יום בתלמוד התורה, גרמו לו לעצלות ולקשיי תנועה. ישראל כבר התרגל לכך שבכל בוקר הוא קם במרץ, בציפייה לקראת האירוע המיוחד המתקיים באותו היום, ואילו היום כבר אין לו צפי לארוע מיוחד ושובר שגרה שיגרום לו למרץ נעורים, סתם יום של חול שבו הולכים לשחרית ולתלמוד התורה לשיעורים והחברים הרגילים.
המדריך ישאל את החניכים: מזדהים עם התחושה?
לאחר שיתקבלו תשובות חיוביות ושליליות, המדריך ישאל: האם כך אמור יהודי לחוש אחרי תקופת החגים?
שלב ג’ – החגים כמגדלור רוחני לכל השנה (ע”פ אתר בית חב”ד – נפתלי סילברברג):
המדריך יסכם- בעולם העסקי, אנשים עובדים כדי שיוכלו לצאת לחופשה. בעולם היהודי, אנו יוצאים לחופשה כדי שנוכל לעבוד. החגים היהודיים לא מצויים בלוח השנה היהודי כדי לספק חופשה משגרת החיים היהודיים. למעשה, החגים היהודיים מתאפיינים בהתעצמות של הפעילות הדתית דווקא – בשעות נוספות ב”משרד היהודי” (כלומר, בבית הכנסת), ובטקסים עונתיים רבים על פי מיטב המסורת. החגים משמשים למעשה כמגדלורים הפזורים על פני ימות השנה ושכל אחד מהם נועד להאיר את שאר “שנת העבודה” היהודית בגוון ייחודי של השראה ושל אור רוחני.
הקב”ה מעוניין יותר בימי העבודה השגרתיים שלנו מאשר בעיסוקינו שאינם קשורים לתכנית השגרתית. אנו יכולים להיות חסודים ויראי שמים כשאנו לובשים טלית, להתנועע בשעת תפילות החגים, לאכול בסוכה, או לרקוד בשמחת תורה – אבל האם זה אתה האמתי? השגרה היומיומית שלנו, היא היא שמשקפת נכוחה את מי שהננו, לא פרצי ההשראה הבודדים שלנו במהלך קדושת החגים. מכיוון והקב”ה רוצה כל כך להוות חלק מחיינו האמתיים – לא רק חלק מתכניות החגים שלנו. לכן הוא נותן לנו את החגים, בתקווה שבמהלך רגעי ההשראה הללו נרשה לו להיכנס ללבנו, ובתקווה שלא נסלק אותו בזמן טקס ההבדלה שאחרי החגים.
כיצד נעשה זאת?
עלינו להפנים שאכן החגים מלמדים אותנו את תוכן חיינו.
המדריך יציג בפני החניכים שאלה: מהו המסר המרכזי שנוגע לחיים שלנו בכל אחד מהחגים?
(באלול – למדנו על אחריות האדם במעשיו. בראש השנה – שהקב”ה הוא מלך העולם והוא מנהל את כל מהלך חיינו, ביוה”כ – כל אחד ואחד מישראל הוא חלק מכנסת ישראל, בסוכות- מציאותנו בעולם הינה עראית, וחלקנו בניהול החיים שלנו חלקי – את העיקר הקב”ה נותן. בשמחת תורה – עמ”י הוא בנו יחידו של הקבה והקשר הנצחי שלנו הוא לימוד התורה. הערכים הללו צריכים ללוות אותנו במהלך כל השנה.)
המדריך ייתן לכל חניך פתק לתשובות, נעבור יחד על התשובות השונות ונחדד את המסרים שעלינו לקחת להמשך השגרה שלנו מהחגים.
