מטרת הפעולה:
השבוע נלמד את ההבדל בין “בעיתה” ל”אחישנה”. נבין שהגאולה לבטח תגיע. יש לה זמן מוגדר וקבוע מראש. בידינו יש כוח להחיש את הגאולה, לקרב אותה אלינו ואותנו אליה. נבין שאנחנו רוצות להיות ממחישי הגאולה. איך עושים את זה? נבין מה תפקידנו היום במציאות הנוכחית כדי להחיש את בוא הגאולה.
אביזרים:
- תמונות של קופיפים,
- רצועות אלבדים,
- דפי משימות,
- חבילת מסטיקים גדולה,
- דף שעליו כתוב “בעיתה”,
- דף שעליו כתוב “אחישנה”,
- מחשבות טובות,
- דיבורים טובים,
- עין טובה.
שלב א: “אֲנִי ה’ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה” (ישעיהו ס, כב)
- נחלק את הבנות לשלישיות. כל שלישייה מקבלת שלושה פתקים כאלה:🙈🙉🙊 ושלוש רצועות אלבד.
כל אחת תייצג קופיף אחר ובהתאם לזה תקשור את רצועת האלבד – על העיניים או על האוזניים או על הפה, ואסור לה לדבר או לראות או לשמוע. - נציג לבנות חבילת מסטיקים גדולה. המטרה של כל שלישייה היא לזכות בכמה שיותר מסטיקים.
כל קבוצה מקבלת דף משימות. כל משימה מקנה כמות אחרת של מסטיקים.
המשימה הראשונה היא להמתין שעתיים בעמידה ולקבל את כל חבילת המסטיקים.
המשימות הבאות מקנות כמויות קטנות יותר של מסטיקים, אבל אפשר להתחיל אותן מיד.
- ניתן להן למלא את המשימות, ואחרי חצי שעה או אחרי שייגמרו המסטיקים – נקרא להן.
- נשאל את הבנות אם הן התלבטו אם לחכות או לא.
את אלו שלא חיכו נשאל למה הן בחרו בסוף לא לחכות, ואם יש בנות שחיכו נשאל למה הן בחרו לחכות.
שלב ב: בעצם יש פה סתירה
- נניח על הרצפה שני שלטים: “בעיתה“, “אחישנה“.
נשאל אם יש מישהי שרוצה להסביר מה הפירוש של כל מילה, ונחדד אם יש צורך.
בעיתה – בזמן שלה.
אחישנה – אזדרז או אמהר להביא אותה.
נסביר שהקב”ה אומר לנו בספר ישעיהו על הגאולה: “אני ה’ בעיתה אחישנה”.
הפסוק הזה נשמע בעצם כמו סתירה, לא? הגאולה תגיע בזמנה או שהקב”ה יחיש (ימהר) את בואה?
נשמע הסברים שלהן לסתירה.
נחדד: חז”ל מסבירים שבעצם זה תלוי בנו. במעשים שלנו. לגאולה יש זמן שקבוע מראש ואנחנו לא יודעים מהו, אבל בכוחנו ובכוח מעשינו להחיש ולמהר אותו. איך?… זה השלב הבא.
שלב ג: מחשבות טובות, דיבורים טובים, עין טובה
ראינו בפעולה הקודמת שאנחנו בתהליך של התקדמות בגאולה. עם־ישראל שב לארצו. יש ממשלה😊(?), יש צבא, יש כלכלה בשפע, בנינו קומה חומרית – אבל עדיין חסר דבר משמעותי מאוד. חסרה הקומה הרוחנית. הרוח. הגודל. אנחנו רוצים להיות עם שחי מתוך גדלות. איך מקימים קומה כזאת?
נשאל את הבנות: למה חרב בית ראשון?
בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ולמה חרב בית שני?
בגלל שנאת חינם.
רוב החטאים הם בין אדם למקום או בין אדם לחברו?
רוב החטאים שבגללם חרבו בתי המקדש הם עברות של בין אדם לחברו. אז כדי לתקן ולהתקרב לגאולה אנחנו רוצים לתקן את הדברים הללו.
איך אפשר?
נניח על הרצפה תמונות של שלושת הקופיפים: 🙈🙉🙊.
המשימה הראשונה הגבילה כל אחת מאיתנו… נשמע מהבנות איך זה השפיע עליהן.
מה למדתן בזכות ההגבלה שהייתה לכן?
מה היה לכן הכי קשה בהגבלה?
מה גיליתן על החברות בשלישייה?
נניח ליד כל קופיף את האִמרה המתאימה לציור שלו:
עין טובה, מחשבות טובות, דיבורים טובים.
נבקש מהבנות לחשוב איך אנחנו כשבט יכולות להתקדם בשלושת התחומים האלה בשנה הקרובה. נשתדל ממש לחשוב על דברים פרקטיים.
תיקון של שלושת החושים האלה – ראייה, שמיעה ודיבור – הוא הדרך שלנו לתקן את “בין האדם לחברו” שלנו.
סיכום:
הבחנו בין “בעיתה” לבין “אחישנה”, ויישבנו את הסתירה ביניהן. בעצם זה תלוי רק בנו. הבנו שאנחנו רוצים להיות ממחישי גאולה. אבל איך?
בתיקון של המצוות של בין אדם לחברו. באופן מעשי יותר – אנחנו רוצות להתקדם בשלושה תחומים: עין טובה, דיבורים טובים ומחשבות טובות.
