על זריזות וחיפזון (פעולה)

נפתח את הפעולה ב”מתודה” סמויה, נביא לפעולה אוכל ונתחיל לפתוח את החטיפים לעיני כולם ולהגיד להם “תאכלו בכיף, רק בלי יותר מדי רעשים סביב האוכל” כשנראה שאחד החניכים בא לאכול נעצור אותו ונגיד לו “יודע מה, טעות שלי, תאכל את זה אחר כך”. אפשר להמשיך עם המתודה ולהתחיל למזוג מיץ ושוב לעצור את החניך ולהגיד לו עוד תירוץ, ושנמזוג לכולם אחר כך.

אחרי המתודה נעשה את משחק שדורש ריכוז וחשיבה מהירה למשל כמו משחק הדפיקות, יושבים כולם במעגל, כל חניך שם את יד ימין שלו על ברך שמאל של חבר שלו (שיושב מצד ימין שלו) ואת יד שמאל שלו על ברך ימין של חבר שלו (שיושב בצד שמאל שלו). המשחק הולך כך: מתחילים עם כיוון השעון, דפיקה אחת = ממשיך עם כיוון השעון, שתי דפיקות = משנה כיוון נגד כיוון השעון והמשחק ממשיך נגד כיוון השעון עד שחניך אחר יעשה שתי דפיקות ויחזיר את המשחק עם כיוון השעון. המטרה לעשות את זה כמה שיותר מהר. ברגע שהם קולטים את המשחק והם יעשו את זה מהר הם גם ייפסלו, לכן מי שנפסל מוציא את היד שלו שאיתה הוא נפסל אבל משאיר את היד השנייה. ברגע שאין על מישהו ידיים על הברכיים וגם לא אין ידיים על ברכיים של חברים שלו הוא יכול לצאת מהמעגל.

המשחק נגמר כאשר נגמרות כל הידיים, אם זה לוקח יותר מדי זמן כדאי לקצר ולעצור באמצע…

נשאל שאלה: מה ההבדל בין חיפזון לזריזות? נעשה סבב קצרצר שכל חניך יגיד תשובה במשפט.

נביא את הקטע של הרב דוד אביחיל (נספח 1)

נשאל אותם לפי מה שהם הבינו מהרב דוד אביחיל, האם חיפזון זה דבר שלילי? מה גורם לחיפזון?

אם לדעת כולם זה דבר שלילי, נשאל אותם, איך בני ישראל יצאו בחיפזון ביציאת מצרים? זה נראה דבר ממש טוב! בזכות החיפזון יצא דבר שנזכר לדורות, זה ממש לא נראה שלילי!!

נראה להם את המכילתא ודברי הרב דוד ברוורמן (נספח 2)

למרות שיש מחלוקת בין 3 התנאים יוצא לפי שלושתם, תנא קמא, רבי יהושע, אבא חנן משום רבי אליעזר, שחיפזון כיום זה דבר שלילי. בגאולת מצרים זה היה דבר הכרחי, זה או שהיינו נשארים במצרים ואולי מתים, או לצאת קצת בחיפזון אבל לפחות לצאת, זו הייתה מלחמה קיומית, או בקיצור “הוראת שעה”.

חיפזון הוא תוצאה, ויש 2 סיבות לחיפזון:

1. דחיינות – שדוחים דברים למשל כמו שיעורי בית, ואחר כך צריך לעשות אותם רבע שעה לפני השיעור ויוצא משהו מחורטט.

2. חוסר מוכנות – בני ישראל לא היו מוכנים לעזוב “בית” שהיו בו 400 שנה.

נסביר להם מה עשינו במתודה ובמשחק, באוכל שדחינו אותו לאחר כך, היה בכוונה ואז לתרץ להם למה הם יצטרכו לאכול עכשיו במהירות (פעולת חב”ב – יוצאים עכשיו לסיבוב חב”ב ואתם תצטרכו לאכול בחיפזון, חניכים בשבת – עוד מעט שקיעה ותצטרכו לאכול בחיפזון עד שיהיה שקיעה כי אסור אחר כך לאכול)

במשחק – אם היינו מרוכזים וזריזים, כנראה שהצלחנו ונשארנו במשחק, אם לא חשבנו ולא היינו מוכנים, כנראה שנפסלנו כי היינו בחיפזון.

בציפייה לבניין אריאל בזריזות!!