דף לימוד ערוך ומוכן להדפסה ניתן להוריד מהקבצים המצורפים בצד / תחתית העמוד
בזכות הטבק
פעם אחת בראש השנה עמדו תלמידי הבעל-שם-טוב בתפילה, והנה נפלה קופסת הטבק של אחד החסידים לרצפה. הוא התכופף להרימה, ואף שאף מן הטבק, כנהוג.
ראה זאת אחד מן הצדיקים שבחבורת הבעל שם טוב, וכעס על חברו שהפסיק את תפילתו בשל טבק. אז ראה הבעל שם טוב ברוח הקודש, כי בגלל כעסו של צדיק זה על חברו, נגזר על החבר שימות באותה שנה.
עשה הבעל שם טוב "עליית נשמה" ועלה אל העולמות העליונים, שם טען והתווכח וניסה לבטל את הגזֵרה, אך לא הצליח.
בליל הושענא רבה, שוב עלה הבעל שם טוב לעולמות העליונים, התפלל והרעיש עולמות כדי לבטל את רוע הגזרה. והסכימו בבית הדין שבשמים לבטל את הגזרה, רק אם אותו החסיד שכעס וקטרג על חברו יְלַמֵד עליו זכות.
אז נכנס הבעל שם טוב אל בית המדרש, וראה את החסיד שכעס, כשהוא לומד את מסכת הוריות שבמשנה מתוך סדר "תיקון ליל הושענא רבה". נטל הבעל שם טוב מן החסיד את כישוריו השכליים וכישרונו להבין וללמוד, ואז לא יכול היה האיש להמשיך ולומר בדבקות את ה"תיקון" כראוי.
כשראה החסיד שאינו יכול ללמוד, התחיל לשוטט בבית המדרש. בתוך כך, מצא עצמו מהרהר בעניין עשב הטבק. מפני מה נתגלה בדור אחרון זה? ועלה בדעתו, כי בדורנו, יש נשמות שאינן יכולות לרדת אל העולם החומרי, וכל תיקונן הוא על ידי דבר דק ועדין כחוש הריח. כמו שכתוב: "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַהשם" (ויקרא א, ט). מיד התחרט על שכעס על חברו שהריח טבק בשעת התפילה. "מי יודע כמה נשמות יקרות תיקן חברי הצדיק בשעה ששאף טבק."
בבוקרו של יום הושענא רבה, היה הבעל שם טוב שרוי בשמחה רבה, וצפה ברוח קודשו מסוף העולם ועד סופו. אז נהג הבעל שם טוב לומר לכל אדם מה שנגזר עליו בעולם הזה ובעולם הבא.
בקרב החסידים היה נהוג שכל אחד מהם הכין איזו שאלה לשאול את הבעל שם טוב, בפירוש התורה, בתלמוד ובפוסקי ההלכה או בעניינים אחרים. על הכול ענה הבעל שם טוב ביום זה.
גם החסיד שכעס רצה לשאול את הבעל שם טוב על תפקידו של הטבק בעולם. כששאל, אמר לו הבעל שם טוב: "אמור אתה את תשובתך," ואמר לו.
הוסיף הבעל שם טוב ואמר: "ספר לי את שאר הדברים שעלו במחשבתך."
אז נזכר החסיד וסיפר כיצד מצא זכות ללמד על חברו ששאף טבק בשעת התפילה. באותו הרגע נתבטלה הגזרה שנגזרה על חברו.
כשסיים את דבריו, סיפר לו הבעל שם טוב את כל העניין שהיה בשמים וכיצד התבטלה הגזרה בעקבות הזכות שלימד החסיד על חברו. אז גם הזהירו: "הרגל עצמך לדון כל אדם ירא שמים לכף זכות. כך לא תעורר עליו את מידת הדין, ותגרום לו טובה וחסד."
תיקון ליל הושענא רבה
הושענא רבה הוא היום שחותם את המהלך הרוחני שמתחיל בראש השנה.
ראש השנה – ביום זה נכתב ונגזר הדין.
יום כיפור – זה היום בו נחתם גזר הדין.
לכאורה ביום כיפור יש כבר גזר דין חתום בטבעת המלך.
ננעלו השערים.
"שימני כחותם על לבך
כחותם על זרועך
כי עזה כמות אהבה"
(שיר השירים)
על הפסוק בשיר השירים מסביר הבית אברהם-
"חותם על לבך – זהו יום הכיפורים, החותם הפנימי שבו נעשה החתימה ע"י התפילות.
כחותם על זרועך- זהו הושענא רבה, החותם החיצוני שוב נעשה החותם ע"י המצוות המעשיות שעשינו בסוכות דהיינו סוכה, ארבע מינים וערבה."
מתברר שיש לנו עדיין אפשרות לתקן את גזר הדין, גם לאחר שנחתם!
חז"ל מלמדים אותנו שהפתק שעליו רשום גזר דיננו ניתן לשליחים ביום השביעי של חג סוכות – יום הושענא רבא.
כל עוד הפתק שעליו רשום גזר הדין לא ניתן לשליחים שאמורים ללכת ולבצע את הכתוב בו, הרי שאפשר לעצור את ביצוע גזר הדין!
יום הושענה רבה הוא יום שבו אפשר עדיין לעשות תשובה ולמנוע את ביצוע גזר הדין.
"כל העוסק בתורה בלילה,
הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום"
(תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה)
יום הושענא רבה הוא הרי יום שאנו רוצים בו כמה שיותר חסד, ובאמצעות לימוד התורה שנלמד בלילה הזה נזכה ל"פתקא טבא"- פתק טוב, ונחתום אותנו בעצמנו בספר החיים.
תחתמי אותך/ אורי אנסבכר הי"ד
"תַּחְתְּמִי אוֹתָךְ"
הִיא אָמְרָה לִי
וְהִנִּיחָה עָלַי זוּג עֵינַיִם מְלַטְּפוֹת
"תַּחְתְּמִי אוֹתָךְ
שֶׁלֹּא תִּשָּׁכְחִי
שֶׁלֹּא תִּתְחַמְּקִי מִבֵּין יָדַיִךְ
שֶׁתִּבְחֲרִי אַתְּ
כֵּיצַד לְהַתְווֹת אֶת דַּרְכֵּךְ".
הַיּוֹם
אֲנִי חוֹתֶמֶת אוֹתִי
בְּסֵפֶר הַצַּדִּיקוֹת
בְּסֵפֶר הַשְּׂמֵחוֹת
בְּסֵפֶר הַמְּתוּקוֹת מִדְּבַשׁ
תַּחְתֹּם, תַּחְתֹּם
אַתָּה כּוֹתֵב?
בְּסֵפֶר הָרוֹצוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְגַּבְּרוֹת
בְּסֵפֶר הַמַּאֲמִינוֹת
כֵּן, כֵּן
מַאֲמִינוֹת, הָיִיתָ מַאֲמִין?
בְּסֵפֶר הַנְּשָׁמוֹת הַטּוֹבוֹת
בְּסֵפֶר הַנּוֹתְנוֹת
בְּסֵפֶר הַמְּאִירוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְעוֹרְרוֹת
בְּסֵפֶר הָאוֹהֲבוֹת
בְּסֵפֶר הָאוֹהֲבוֹת אֶת עַצְמָן
בְּסֵפֶר הַמְּחוֹלְלוֹת
בְּסֵפֶר הַמְּבָרְכוֹת
בְּסֵפֶר הַשָּׁרוֹת
בְּסֵפֶר הַסּוֹלְחוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְאַזְּנוֹת (לְאִטָּן…)
בְּסֵפֶר הַצּוֹחֲקוֹת
בְּסֵפֶר הָאֲהוּבוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְפַּלְּלוֹת
בְּסֵפֶר הַנְּקִיּוֹת
בְּסֵפֶר הַמְּנַסּוֹת
בְּסֵפֶר הַחוֹגְגוֹת אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה
בְּסֵפֶר הַגְּדוֹלוֹת מֵהַחַיִּים!
בְּסֵפֶר הַטּוֹבוֹת
בְּסֵפֶר הָרְאוּיוֹת
בְּסֵפֶר הָרְאוּיוֹת (גַּם אִם הֵן לֹא חוֹשְׁבוֹת כָּכָה…)
בְּסֵפֶר הַזּוֹרְמוֹת
בְּסֵפֶר הַמִּתְקַדְּמוֹת
בְּסֵפֶר הַנֶּהֱנוֹת
בְּסֵפֶר הַיְּקָרוֹת
בְּסֵפֶר הָאֲהוּבוֹת וְהָרְאוּיוֹת לְפָנֶיךָ
תּוֹדָה.
