כוח של קבוצה (פעולה)

"וכשאני לעצמי, מה אני"

עזרים:

• קיסמים

עדיף לקיים את הפעולה במגרש או בשטח גדול אחר

שלב א':

מראים לחניכים את הפרסומת של בנק מזרחי טפחות:

אומרים להם שהם צריכים לנחש למה הבאתי את הפרסומת? אם קשה להם אפשר להפוך את זה למשחק של שאלות כן ולא.
התשובה היא שעל הפרסומת כתוב: "נהנים מכוח של קבוצה". כשהם עולים על זה פותחים דיון- באמת לקבוצה יש כוח? מה הכוח של הקבוצה? מגיעים למסקנה שברור שיש כוח בתור קבוצה – או שמשאירים את זה פתוח עד לסוף הפעולה.

שלב ב':

עושים סבב: כמה קפיצות כל אחת יכולה לעשות על רגל אחת?

כמה זה אומר שנצליח כולן ביחד?

משחקים: הקדרים באים שרשראות

שני כלבים ועצם

הדגל

מסכמים: במשחקים האלה לא שיחקנו בשביל עצמנו, כדי שאנחנו ננצח, אלא כדי שכל הקבוצה תנצח. לא היה אכפת לנו ב"הדגל" אם ניפסל, העיקר שהקבוצה תנצח. אולי רק חניך אחד הביא בסוף את הדגל אבל כולם עזרו לוה בדרך, ולבד הוא לא היה מצליח. 

שלב ג':

משחקים "אי בודד": במרכז המגרש עומד חניך. המעגל המצומצם עליו הוא עומד הוא האי הבודד. מסביב הכל ים. שאר השבט מתחלק לשתי קבוצות, קבוצת כרישים וקבוצת אוניות, השטח של הכרישים הוא כל התחום שמסביב לאי והתחום של האוניות הוא השוליים של המגרש, מסביב. הכרישים לא יכולים לצאת מהתחום שלהם "הים" האוניות לעומת זאת יוצאות לתחום של הכרישים – לים, והמטרה שלהן היא להגיע לאי בלי להיתפס. אם אוניה מצליחה להגיע לאי בלי להיתפס החניך שעל האי יכול לברוח. רק אם גם האוניה וגם החניך מגיעים בשלום לתחום של הספינות – לשולי המגרש, (החוף) אז האוניות מנצחות. אם האוניה נתפסת – אפשר לשחרר אותה עם כיף. אם הילדה שעל האי יוצאת לים ונתפסת – הכרישים מנצחים. 

סיטואציית "אי בודד": מספרים לחניכות על אדם שהגיע לאי בודד. שואלים אותם. מתי הסיכויים לשרוד באי בודד יותר טובים, כקבוצה או לבד? למה? כי ביחד כל אחד תורם את הכישורים שלו ואת מה שהוא יודע, וככה יש יותר סיכוי, אם למישהו קורה משהו מישהו אחר יטפל בו.. וכו'. אבל הכי חשוב – כשאדם חי לבד באי בודד אין משמעות לחיים שלו. הוא חי רק בשביל עצמו. אך כקבוצה יש יותר משמעות לחיים של כל אחד, כי כל אחד חי גם בשביל כל חבריו. 

שלב ד':

סיפור המקלות: (בזמן הסיפור מביאים להן קיסמים כל פעם לפי מה שכתוב בסיפור והן צריכות לנסות לשבור)

מעשה באב ששכב על ערש דווי, קרא האב לעשרת בניו כדי לדבר איתם לפני מותו. אמר להם האב- "הביאו את חבילת הקש שמונחת ליד ראשי", לקח הבכור את חבילת הקש וביקש להביאה לאביו, אך האב אמר: "נסה בני, לשבור את הקשים הללו". ניסה הבכור לשבור את החבילה, ניסה לכופפה, הפעיל כח רב, אך הקשים נשארו שלמים. ניסה הבן השני כאחיו, התאמץ מאד אך גם הוא לא הצליח. וכך ניסו כל האחים לשבור את החבילה כמצוות אביהם, ולתדהמתם לא הצליחו. "אלה וודאי קשים מזן מיוחד," חשב כל אח בליבו, "הרי קש נשבר בקלות, ואיך חבילה זו לא נשברת?" לאחר שניסו כל הבנים, ללא הצלחה, ביקש האב את החבילה. לקח האב קש אחד ושבר אותו, לקח עוד קש ושבר אותו, וכך שבר את כל חבילת הקש- אחד, אחד. אמר להם האב: "איך אני שאני חלש הצלחתי לשבור את הקשים ואילו אתם שכח רב לכם לא הצלחתם? אלא שכל זמן שהחבילה מאוגדת, אי אפשר לשבור אותה, אך אם מפרקים את החבילה- בקלות אפשר לשוברה, כך אתם, בני כל זמן שאתם מאוגדים אי אפשר לנצח אף אחד מכם, אך אם תיפרדו חלילה בקלות אפשר לנצח כל אחד מכם."

משנה+טיצ'יפור

הוא היה אומר: אם אין אני לי – מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי. (אבות א, י"ד)

טיפצ'יפור: כקבוצה שעוזרת ותומכת כל אחת בשניה, יש לנו המון כוח. נשתדל לעזור לחברות ולחזק את הביחד והגיבוש שלנו.