טקס ליום השואה

טקס יום הזיכרון בנושא הגבורה היהודית- משואה לתקומה

טקס יום הזיכרון- עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
טקס יום הזיכרון

 

הצעה לטקס יום השואה

 

קריינית 1: היום, יום הקדיש הכללי, אנחנו מדגישים את היותם של קורבנות השואה בני אדם שהיו להם פנים, משפחה, חברים, חיים ותקוות. הם היו אנשים חיים בעלי זהות ולא מספרים כפי שראו אותם הנאצים.

קריינית 2: כמיליון וחצי מתוך ששת מיליון הנרצחים היו ילדים, ילדים תמימים וחסרי ישע שלא הספיקו לממש את חלומותיהם על חיים נפלאים עם תקוות לעתיד.

קריינית 1: איך חיו ילדים לפני המלחמה? מה אהבו? על מה חלמו? מה קרה להם בתקופת השואה? לרובם הגדול לא היה מי שינציח את סיפורם או אפילו את שמם.

יומניהם וזיכרונותיהם, הם המפגש היחיד שלנו עם אותם ילדים, שאת חייהם ומותם אנו רק יכולים לדמיין.

קריינית 2: היום, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנחנו מבקשות להדליק נרות נשמה לעילוי נשמת אותם ילדים רכים וטהורים, שנהרגו על קידוש השם בשואה הנוראה. יהי זכרם ברוך.

 

(שתי בנות מדליקות נרות נשמה)

 

קריינית 3:

שיר מזמור לאסף, אלהים אל דמי לך, אל תחרש ואל תשקט אל :

כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש :

על עמך יערימו סוד, ויתיעצו על צפוניך :

אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד :

כי נועצו לב יחדיו, עליך ברית יכרתו :

אהלי אדום וישמעאלים, מואב והגרים :

גבל ועמון ועמלק, פלשת עם ישבי צור :

גם אשור נלוה עמם, היו זרוע לבני לוט סלה :

עשה להם כמדין, כסיסרא כיכין בנחל קישון :

נשמדו בעין דאר, היו דמן לאדמה :

שיתמו נדיבמו כערב וכזאב ,וכזבח וכצלמנע כל נסיכמו :

אשר אמרו נירשה לנו, את נאות אלוהים :

אלהי שיתמו כגלגל, כקש לפני רוח :

כאש תבער יער, וכלהבה תלהט הרים :

כן תרדפם בסערך ובסופתך תבהלם :

מלא פניהם קלון, ויבקשו שמך ה:'

יבשו ויבהלו עדי עד, ויחפרו ויאבדו :

וידעו כי אתה שמך ה' לבדך, עליון על כל הארץ "

 

קריינית 4: הם לא הרגו אותם מפני שהיו חלשים מהם אלא מפני שהיו טובים מהם.

קריינית 5: לא הרסו את הגטאות מפני שהפיצו חיידקים ומגיפות, אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחיידקי קדושה שהטמאים לא יכלו לעמוד בפניהם.

קריינית 6: הם לא הציתו את בתי ישראל בעיירות אלא מפני שהאינסטינקט לחש להם: אלה הבתים היחידים בעולם שבנה לעצמו עם מבלי לעשוק עם אחר.

קריינית 4: הם התפרצו לחדרי הבתים האלה מפני שהרגישו שבפינות האפילות ההם, בכל הדוחק והתלאה, מקוננת ירושת דורי דורות של כיסופים לחיים טהורים של יראת החטא של ביטול כל ממלכות הארץ לעומת מלכות שמים.

קריינית 5: הם שיברו את רהיטי הבית, מפני שאפילו בביתו של האחרון שבישראל עמד שולחן, שיהודי כשר בסעודתו הצנועה העלה אותו לדרגת מזבח.

קריינית 6: הם ניפצו את המיטות מפני שגם מקרשי עץ אלה עלה אליהם ריח חיי המשפחה הישראלים  הזכים וחנק את החזירים כאשר יחנקו אדים מרעילים.

קריינית 4: הם פגעו ביונקים אילמים, מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן יומו מבריקה תביעת הצדק ומסנוורת עיני רשעים.

קריינית 5: הם התפרצו לעליות הקיר, מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו בתורה בקול חנוק, מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם, אין השטן יכול לישון במנוחה.

קריינית 6: הם חיללו את כתבי הקודש, מפני שמהאותיות המתות בוקע הקטרוג, הלגלוג, הבוז לכל ישותם"

 

קריינית 7:

הפרפר
אחרון היה, אחרון האחרונים…
ובשאתו כנפיים מעלה- מעלה
עף לנשק את אחריתו של עולמי.
זה שבועות שבעה
שפה אני-
סגור בגטו…
אבל פרפר פה לא ראיתי
וזה היה האחרון, אחרון האחרונים
כי פרפרים אינם חיים בגטו.

 

*סרטון- ליל הסדר האחרון בגטו וורשה

8: מליון וחצי ילדים רצחו הנאצים במהלך השואה. הם היו בגיל שלנו, היו להם תוכניות דומות לשלנו, הם רצו לאהוב, להיות נאהבים, להצליח, להיכשל, לטעום מהכל- ובעיקר הם רצו לחיות.

9: לבושים בבגדים חגיגיים הם מתבוננים אל המצלמה- העתיד נראה להם ורוד, יש להם אבא ואימא אוהבים, בית חם ותומך, צעצועים משלהם, חברים שאוהבים אותם.

8: הם ילדים מאושרים, שלא יודעים ברמז מה מצפה להם.
הם לא יודעים שתוך חודשים, לפעמים שבועות, יתהפכו עליהם חייהם מקצה אל קצה.

9: ששה מליון יהודים נרצחו בשואה- מתוכם מליון וחצי ילדים. יהי זכרם ברוך.

 

הצגה | שולחן, מנורה, ילדה כותבת מכתב

10: דוניה רוזן, נותרה לבדה לאחר רצח כל בני משפחתה על ידי הנאצים, נאלצה להסתתר ביער במהלך המלחמה והיא בת 12 בלבד.

" ליבי סמוך ובטוח שלא אשאר בחיים עד תום מלחמה זו, 

אך אדיר חפצי שמילים אלה, שאני מעלה על הנייר ביד רועדת מפחד,

יחיו אחרי.

רצוני שבני אדם יזכירו תקופת זוועות זו כסיוט שחלף.

אינני יודעת מתי יהיה הדבר, אך מובטחני שיום כזה יבוא,

יבוא הנצחון, יבואו ימים טובים מאלה.

חסרה אני מילים. אבל מוכרחה אני לכתוב, מוכרחה,

כי גם לאחר מותי רוצה אני לשוחח אתכם,

 אתכם בני אדם שנגאלתם כבר.

רוצה אני שמילים אלו יקשרוני אליכם.

רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים.

רוצה אני להתחנן לפניכם ולבקשכם בכל לשון של בקשה

שתנקמו את נקמתנו.

רוצה אני שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים,

ציון שיראה אותו העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן,

אלא ממעשים טובים.

כי מאמינה אני באמונה שלימה, שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדיכם עתיד טוב יותר,  ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם

והפך את החיים לגיהנום. "

 

    קטע מדפי "יומנה של הנערה הצעירה דוניה רוזן"

 

10: חמישים שנה אחר כך, החליטה ילדה מהארץ, בעקבות המסע לפולין, לכתוב לדוניה מכתב תשובה.

תשובתה של ילדה מהארץ

 

דוניה יקרה,

סלחי על כי התמהמתי בתשובתי יובל שנים.

רציתי לספר לך שבאותן שנים הקמנו לך ולששת המליונים אשר נספו בשואה מצבה,

לא משיש ולא מאבן – כפי שבקשת,

לא מקום אליו באים לבכות מידי שנה

אלא בית הקמנו, בית קטן לא גדול

ומסביב לבית גינה, דשאים, רחובות, כבישים והמולת חיים

ובבית הזה, הרבה קולות של צחוק ושמחה

קולות של ילדים שבאו הנה מכל קצווי עולם

ילדים יהודים ממרוקו, מפולין, מאתיופיה, מרוסיה ומאיפה לא ?

וכולנו חיים כאן יחדיו.

דוניה – אני שומרת את מכתבך כצו חיים לנו

את הבית הזה, האחד שיש לנו עלי אדמות לא נעזוב.

על הבית הזה נשמור מכל משמר

את הבית הזה נייפה ככל שנוכל

כי את, דוניה, וכל ששת המליונים לימדתם אותנו

כי אין לנו בית אחר,

הבית הזה הוא מצבה לכם

וצו לנו.

קריינית 10:

לשירת אני מאמין והתקווה, הקהל מתבקש לעמוד.