שמע בני מוסר אביך (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניך ילמד ש”מוסר” משמעותו מערכת חוקים ונורמות של טוב ורע.
2. החניך ילמד שקיים מוסר אנושי -מוסר הנקבע על פי מה שמקובל בחברה מסויימת, ולהבדיל, יש מוסר אלוקי – מוסר הנקבע על פי הקב”ה.
3. החניך יבין שהתורה והמצוות מדריכות אותנו כיצד לחיות חיים מוסריים, לאדם ולחברה.

 

 

• כרטיסיות מקרים
• תמונות
• כרטיסי דומינו 

 

שלב א’- 

משחק כרטיסי מקרה – ספור בהמשכים:

המדריך יחלק לכל חניך כרטיס ועליו מקרה שהוא חלק מסדר יומו של ילד.

כל חניך, בתורו, יוסיף משפט לסיפור, על פי סדרם ההגיוני של האירועים.

לפי תוכן המשפט שאמר החניך, יפנה אותו המדריך לאחת משתי פינות ישיבה שיש בחדר, ללא הסבר.

אחת הפינות תייצג את המעשים ה”מוסריים”, והאחרת את המעשים שאינם “מוסריים”.

 

לקראת סיום המקרים והפניית החניכים לפינות השונות,

תוכלו לאפשר לחניכים לשער בעצמם לאיזו משתי הפינות הם אמורים ללכת.

 

• כשרצתי הבוקר לאוטובוס הפכתי בטעות את פח האשפה, לא התעכבתי לפנות את מה שנשפך כי ממילא יבוא מישהו מהעירייה לנקות.
• הגעתי לביה”ס כמה דקות אחרי הצלצול, ולא היה לי נעים להיכנס לתפילה במניין באיחור, אז התפללתי לבד בכיתה.
• המורה נכנסה לכיתה, כולם דברו כל השיעור, אבל אני ישבתי בשקט.
• בהפסקה הראשונה שיגענו את אחד החבר’ה והשארנו לו הודעות מבהילות בפלאפון שלו…
• בשיעור השני היה מבחן באנגלית, המורה יצאה מהכיתה ואני לא העתקתי למרות שבקושי ידעתי.
• בהפסקות הבאות שיחקנו בכדור בחצר. סיכמנו בינינו לשתף את כולם למרות שיש חבר’ה שתמיד מפסילים…
• לפני השיעור האחרון בנביא העתקתי את שיעורי הבית, הייתי ממש בר מזל כי בדיוק באותו השיעור המורה ביקשה ממני לקרוא את התשובות.
• בדרך הביתה עשיתי סיבוב על אופניו של גדי, ללא ידיעתו.
• מאחר יותר הבאתי לסבתא עוגיות מאמא, ועזרתי לה לסדר את הבית.
• לקחתי את אחי הקטן לגינה.
• יוסי כיבד אותי בפיתה פלאפל בגינה, אכלתי בלי ליטול ידיים כי בגינה אין ברז. אבל ממילא נטלתי הבוקר ידיים ועדיין לא בירכתי ברכת המזון.

 

למדריך, אם יש בשבט חניכים רבים, הוסף מקרים ברוח הדברים.

 

כשנסיים את הסיפור כולו, נחשוב ביחד:

מה מייצגת כל פינה? מהו משותף בין אלה שהופנו לכל אחת מן הפינות?

 

צפוי שהחניכים יגדירו את ההבדל בין הפינות ב”התנהגות טובה ומעשים טובים”,

לעומת “התנהגות רעה, מעשים רעים”.

נבקש מהחניכים להשתמש בהגדרה הבאה: “התנהגות מוסרית” לעומת “התנהגות שאינה מוסרית”.

 

נשאל את החניכים:

• מהו מעשה מוסרי ומהו מעשה שאינו מוסרי?
• לפי מה קבענו שמעשה אחד נחשב למוסרי והאחר – ללא מוסרי?

תשובות אפשריות:

• התנהגות מוסרית היא התנהגות על פי מה שמקובל בחברה
• לפי מה שההורים אומרים
• לפי מה שמנומס
• לפי מה שלא פוגע באחרים…

 

נסכם, תוך שימוש בתשובות החניכים,

שהתנהגות מוסרית משמעותה מה שנחשב ‘טוב’ לעומת התנהגות לא מוסרית שנחשבת ל’רע’.

מה שנחשב ל’טוב’, הם מעשים שתורמים או לפחות לא מזיקים לאף אחד

(לצחוק על מישהו, למשל, ייחשב למעשה מזיק… נעודד את החניכים להוסיף דוגמאות לשני סוגי המעשים).

עלינו לחשוב לפני שאנחנו עושים מעשה האם הוא מוסרי או לא. אם הוא לא מוסרי, עלינו להימנע, כמובן, מלעשותו.

 

כאן נחדד את ההגדרה לפני החניכים, ודיוק זה חשוב ביותר:

מה שאמרנו עד כה, נקרא “מוסר אנושי”, של בני אדם, הנקבע לפי אמות מידה אנושיות –

מה שנראה לעינינו טוב ומועיל, ומה שנראה לעינינו רע, פוגע ומזיק.

 

 

המדריך יוציא מהחדר שלושה חניכים.

 

לפני יתר החניכים יציג תמונה כלשהי (לדוגמה: שני זקנים על ספסל, שלושה ילדים וכדור) ויכניס את מתנדב אחד.

נבקש מהמתנדב לספר את הסיפור של התמונה – מה מתרחש בה, מה קרה לפני וכיצד היא תסתיים.

לאחר מכן נכניס חניך נוסף, שיספר גם הוא, ואחריו את החניך שנותר.

מן הסתם, יספרו החניכים סיפורים שונים זה מזה ויפרשו אחרת את אותה התמונה.

 

לאחר ששלושת החניכים יסיימו, המדריך יסב את תשומת לב החניכים להבדלים בין הסיפורים לתמונות הזהות

וישאל מדוע כל חניך ראה בתמונה משהו אחר?

 

נבין עם החניכים כי לכל אדם יש את נקודת המבט שלו, הנובעת מתוך עולמו הפנימי והעולם הסובב אותו,

והוא מפרש על פיה את המציאות הנגלית לעיניו – בצורה שונה מחברו.

 

נשאל את החניכים, בעקבות המסקנה, האם בני אדם שונים גם בחשיבתם מה טוב ומה רע?

האם בני אדם יכולים להיות חלוקים לגבי מעשים – האם הם מוסריים או לא מוסריים?

 

 

נציג בפני החניכים דילמות אחדות. בכל דילמה יתבקשו החניכים להגדיר האם המעשה מוסרי או לא מוסרי, לדעתם, ולנמק זאת.

• דני חלש מאד בחשבון. אם לא יעבור את המבחן האחרון, יכול להיות שישאירו אותו כיתה. בזמן המבחן סימנתי לו מהן התשובות הנכונות.
• בשבת האחרונה, בדרכי לבית-הכנסת, עבר לידי רכב. הנוהג בו שאל אותי איך מגיעים לרח’ החבצלת. הסברתי לו מהי הדרך הקצרה ביותר.
• עידו שמר בעמדה על גבול לבנון. לפתע ראה ילד מתקרב אל גדר הגבול ובידו סכין. עידו החליט לא לירות בו.
• חיים חלה מאד ומצבו הלך והדרדר. הוא פנה אל אשתו וביקש ממנה שכאשר יאבד את ההכרה ויהפוך ל’צמח’, תבקש מהרופאים שינתקו אותו מן המכשירים ובכך יביאו למותו.

 

יש להניח כי לא תהיה בין החניכים תמימות דעים.

 

למדריך,

בשבטים צעירים יכולה להופיע נטיה חזקה של ‘לחשוב כמו כולם’ ולהמנע מלהביע דעה שונה או חריגה.

עליך, המדריך, ליצור אווירה הפוכה – שאל את החניכים המביעים את הדעה המובילה שאלות שונות-

המדגישות גם את הצד השני של המטבע,

עודד את החניכים להביע עמדה הפוכה, הצע בעצמך רעיונות חלופיים וכדומה.

 

נסביר לחניכים כי הפער בין הדעות השונות נובע מ”מוסר אנושי”.

דהיינו, מוסר שאנשים קובעים אותו בעצמם על-פי אמות המידה שלהם,

מוסר המושתת על נקודות המבט המשתנות של בני האדם.

אולם התורה והדרכותיה מבוססות על מוסר אחר – המוסר האלוקי. מוסר זה נקבע על פי ערכי התורה ומצוותיה.

 

נשחק עם החניכים את משחק הזיכרון.

המשחק מורכב מ-12 זוגות כרטיסים, כשבכל זוג מופיע על אחד הכרטיסים תיאור התנהגות,

ועל השני – המקור מהתורה שבכתב או מדברי חכמים הקשור להתנהגות זו.

 

אפשר לשחק ב”משחק זיכרון” רגיל כמקובל, ואם נרצה לאתגר את החניכים יותר, אפשר ‘לחדש’ את כללי המשחק:

חניך ראשון נכנס למעגל, ועליו למצוא זוג תואם ע”י חשיפת זוגות

(הוא מרים זוג-זוג, ומנסה לשמר את מיקום הכרטיסים בזיכרונו, עד אשר ירים את הזוג המשלים).

בנתיים, מעבירים החניכים ביניהם חוט.

 

אם הספיק החניך למצוא זוג לפני שחוט הצמר הקיף את המעגל (‘עשה סיבוב’ שלם),

הוא מקבל את הזוג וחוזר לשבת במעגל, והחניך אצלו נעצר החוט נכנס במקומו ומחפש זוג נוסף.

אם לא הספיק, חוזר החניך למעגל בידיים ריקות, והחניך ממנו החלה העברת החוט נכנס במקומו, וכן הלאה.

 

 

 

נראה במהלך המשחק שהתורה מנחה אותנו כיצד להתנהג בתחומי החיים השונים.

בעצם היא קבועת לנו מערכת של חיים מוסריים.

לא כל המעשים נראים לנו נכונים בכל מצב כי פעמים רבות אנו מתבוננים בעיניים של מוסר אנושי.

 

בשלב הקודם של הפעולה, ראינו כי לבני האדם אין אפשרות ליצירת מערכת חוקים מוסרית מוחלטת,

מפני שלכל אדם הסתכלות שונה ואמות מידה שונות, לפיהן הוא קובע מה נחשב לטוב ומה לא.

מערכת החוקים והמצוות של התורה מהווה עוגן שלפיו אנו יכולים לבחון כל מעשה האם הוא מוסרי או לא.

 

 

לסיכום:

נסכם כי בתחילת הפעולה הכרנו בכך שיש הבדל בין מעשה מוסרי למעשה שאינו מוסרי.

אלא שראינו בהמשך כי בני האדם הם מוגבלים בראייתם וכל אחד רואה אחרת את המציאות.

 

לעומת זאת – הקב”ה, הוא בורא האדם והוא היודע הכי טוב מה טוב עבורנו וכיצד נכון לנו כבני-אדם וכחברה להתנהג;

הוא נתן לנו את התורה, שהיא מלאה במצוות ובחוקים אלוקיים

והם אלו שקובעים לנו את אמות המידה של המוסר, את גבולות ה’טוב’ וה’רע’, ומכוונים אותנו איך להתנהג.

 

מטרת המצוות היא להפוך אותנו למוסריים יותר, לטובים ולשלמים יותר במחשבה, בדיבור ובמעשה,

וכמו שראינו במשחק – ישנן הרבה מצוות שעוסקות בכך באופן ישיר.

קיום המצוות מעמיד אותנו כחברה מוסרית בה יש יחסים תקינים בין בני אדם, דאגה לחלש, הכרת טובה, משפט צדק ועוד ועוד,

חברה המתנהלת על פי חוקים אלוקיים נצחיים, אמיתיים וטובים לכולם.

 

מוסר אנושי אינו מספיק, הראייה שלנו כבני אדם היא מצומצמת.

הקב”ה שהוא בורא האדם העניק לנו מערכת מוסרית שהיא הכי נכונה ואמיתית ועל פיה צריך לנהוג,

גם אם לפעמים אנחנו לא מבינים אותה עד הסוף.

(דוגמא ‘אקטואלית’ לכך היא נושא מסירת שטחים מארץ ישראל לעם אחר.

עין אנושית עשויה לראות בכך דבר מוסרי מאד – הרי זה יכול להוביל לחיי שלווה ושלום בין העמים, ואכן רבים תופסים זאת כך.

מבט של תורה, מבט של נצח, מבהיר כי מעשה זה הוא אינו נכון ואינו מוסרי כלל וכלל!).