לימוד לל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא הזדמנות גדולה להתגבש עם השבט, לחוויה כיפית  ומחברת – בנוסף הזדמנות לדיבור פשוט על המצב של עם ישראל, ולחבר אותם למסר גבוה יותר.

בשנתיים האחרונות אנחנו רואים בעם ישראל עליה במתח בין חלקי עם ישראל – דבר שלצערנו הוביל אותנו לטבח שמחת תורה, ולצערנו אווירה שהולכת ומתחדשת בימים האלו.

מציע לנצל את ל"ג בעומר – היום בו פסקו דיני האבלות על מות תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה – ללימוד מדרש על רשב"י ושיח על הטוב שבתוכנו.

לג בעומר שמח!
דביר עמיאור

 

מדרש:

מעשה באשה אחת בצידון,  ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
באו לר' שמעון בן יוחאי ובקשו ממנו שיגרש אותם.
אמר להון: [אמר להם:] "חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה [חייכם!…]
כך אין אתם מתפרשים זה מזה  אלא מתוך מאכל ומשתה."

הלכו בדרכיו, ועשו לעצמן יום טוב, ועשו סעודה גדולה
ושיכרתו יותר מדאי.

כיון שנתישבה דעתו עליו,
אמר לה: בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית
וטלי אותו ולכי לבית אביך.

מה עשתה היא: לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה
ואמרה להם שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא.

בחצי הלילה ננער משנתו, כיון שפג יינו אמר לה: "בתי, היכן אני נתון?"

אמרה ליה: "בבית אבא"

אמר לה: "מה לי לבית אביך?"

אמרה ליה: "ולא כך אמרת לי בערב:
כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך?
אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך."

הלכו להם אצל ר' שמעון בן יוחאי,עמד והתפלל עליהם,

ונפקדו.

 

דיון:

• למה רשב"י לא התפלל עליהם בפעם הראשונה שבאו אליו שיהיה להם?
• מה גרם לזה שהברכה יכלה לחול עליהם רק בפעם השניה?
• למה אותו הזוג התחתנו בהתחלה ולמה הם רצו להתגרש?

נסכם:

אותו זוג התחתנו כי היה ביניהם קשר של חיבור, מציאת חן ואהבה. אבל ככל שעברו הימים,
ולא היו להם ילדים הם היו עסוקים כל הזמן בחיסרון, בריק, בפער ביניהם.

כל יום הלך והעמיק את הכאב ואת הבדידות עד שאחרי 10 שנים הם כבר לא יכלו להיות ביחד
ולכן החליטו להתגרש.

רשב"י מבקש להחזיר אותם לנקודת ההתחלה, לרגע של החתונה, לפני שהם התחילו להרגיש בחיסרון שאין להם ילדים – רק אחרי שהם נזכרו כמה טוב יש ביניהם, כמה טוב להם ביחד, שהאשה מצהירה שהדבר הכי טוב שיש לה בבית זה בעלה –  שהם אוהבים ורוצים לחיות ביחד. רק אז יכולה להתקיים הברכה של רשב"י והם זוכים לילד.

שאלה:

אפשר לראות קשר בין המדרש הזה למצב של עם ישראל כיום?

 

נסכם:

כשהקמנו פה מדינה על אף המחלוקות בתוכנו בין כל חלקי עם ישראל כולם הבינו שהמשימה – להקים בית לעם ישראל אחרי כל כך הרבה שנות גלות, ואחרי השואה האיומה זה חשוב יותר. ולכן שמחנו מאוד ורקדנו בהכרזת המדינה כמו בחתונה.

לאט לאט עם השנים השמחה על המדינה הלכה ונשכחה ויותר ויותר התחלנו להתעסק בהבדלים ביננו. במחלוקות, במפריד עד כדי כך שלצערנו היו דיבורים על לעזוב את הארץ ולחלק את הארץ.

לצערנו לא זכינו שהרגע המחודש שיאחד אותנו יהיה אירוע משמח כמו חתונה – אלא תחילת המלחמה הנוראית שהזכירה לכולנו ברגע אחד שכולנו עם אחד!

ושלפני כל המחלוקות והוויכוחים שביננו – שיש להם תפקיד וחשיבות ואין כוונה שנוותר על הערכים ועל מה שאנחנו מאמינים – יש ביננו אהבה פשוטה! אהבת חינם.

וזה הלימוד הגדול שאפשר ללמוד מרשב"י – ומהיום המיוחד הזה של ל"ג בעומר שבו מפסיקים דיני האבלות על מות תלמידי ר' עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה.

 

מוסיפים אהבת חינם בעם ישראל:

נעשה סבב שבו כל אחד מהחניכים יגיד משהו טוב על חלק אחר בחברה של עם ישראל

חרדים,  קיבוצניקים, ימנים, שמאלנים, חילונים, דתים לאומים, עזרא, הצופים, בני עקיבא, אריאל…

 

מוסיפים אהבת חינם בתוכנו:

כל חניך יגיד בתורו משהו טוב על חבר אחר במעגל.
* מדריכים, שימו לב לוודא שאומרים משהו טוב על כולם – אפשר להחליט שכל אחד אומר משהו טוב על מי שמימינו / או ממולו.

הצעה – אפשר להביא גליל של חוט צמר עבה, ואז כל אחד שאומר משהו טוב על מישהו אחר הוא זורק אליו את החוט ואז מי שאמרו עליו אומר על מישהו אחר עד שנוצרת לנו רשת של חוטים.

 

ל"ג בעומר שמח מלא באור ואהבת חינם!