בית המקדש- מה זה בכלל?
"בית מקדש, כשמו כן הוא: בית מקודש, מקום בו הנוכחות האלוקית גלויה יותר מאשר בכל מקום אחר.
רק רגע, אבל חשבתי שאלוקים נמצא בכל מקום?
שאלה מצויינת, אבל הרשה לי לשאול אותך בחזרה: מי צריך זר פרחים, יום נישואין וחופשה זוגית? אם אנו אמורים לאהוב את בן/בת הזוג שלנו כל הזמן, מדוע להזדקק לדברים מיותרים אלו? התשובה היא, כמובן, שלמרות שהאהבה שלנו היא אהבה נצחית, אנו חייבים למצוא רגעים בה אנו מתמקדים בה יותר. ללא אותם רגעים אישיים, גם האהבה התמידית שלנו תנבול. בורא העולם נמצא תמיד בכל מקום, אך ישנם מקומות וזמנים מיוחדים בהם נוכחותו גלויה יותר. בלוח השנה אנו מוצאים יום מיוחד מדי שבוע (יום השבת), חגים מדי כמה חודשים ויום אחד שהוא הקדוש ביותר בשנה (יום כיפור). אנו מקדישים ימים אלו לרגעים קרובים יותר עם הקב"ה. בית המקדש הוא כמו ה'בית' של האלוקים. בבית אדם מרגיש חופשי, משוחרר להיות מי שהוא. כך, כביכול, בבית המקדש בורא העולם מסיר את המסכות המעלימות על נוכחותו האמיתית והוא מתגלה בכל הדרו"
(מעובד עפ"י אתר "בית חב"ד" )
אוקיי, ו…? למה אני אמור להרגיש חסר?
-"אמרי מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (בבא בתרא ד.)
-"רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע: מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונטל טעם הפירות" (סוטה ט', יב')
– "אמר רב חסדאי מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה" (ברכות נ"ט, א')
– "אמר רבי אליעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים שאין תפילתן מקובלת" (ברכות לב', ב')
– "דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח, א)
>>>חשבו: מה מלמדים אותנו דברי חז"ל הללו?
הרבה אמרות של חז"ל מתחילות במילים "מיום שחרב ביהמ"ק". אנחנו מבינים שמיום החורבן משהו השתנה.
אנחנו מבינים שהעולם כולו, כל היקום, מתאבל על חורבן הבית, והחיים מאז החורבן לא שבו למסלולם. גם הקשר שבין ישראל לקב"ה נחסם. חומה של ברזל חוצצת בינינו לה', והתפילות כבר לא עוברות בקלות ישירות לה' כמו בזמן שבית המקדש קיים.
וואו… אז מה עושים??
-לומדים מטעויות העבר
מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים […]אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים"
(תלמוד בבלי, מסכת יומא, ט' עמוד ב)
–זוכרים תמיד
ת"ר: כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן בני, מפני מה אי אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו, נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם, אם כן, לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות – פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים – מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להם בני, בואו ואומר לכם – שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר… אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו בדבר מועט… עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט… עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט… שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"
(תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס, עמוד ב)
-ראייה חיובית
רבן גמליאל ור' אלעזר ור' יהושוע ורבי עקיבא היו מהלכים בדרך [לכיוון ירושלים לאחר חורבן בית המקדש]. ..כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: "מפני מה אתה משחק?" אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "מקום שכתוב בו- "והזר הקרב יומת" [במדבר י"ח], עכשיו שועלים הילכו בו, ולא נבכה?"
אמר להם: "לכך אני משחק , שנאמר- "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" [ישעיהו ח'] –וכי מה ענין אצל אוריה אצל זכריה, והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב [המקרא] נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה נאמר: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עִיִין תהיה והר הבית לבמות יער" [מיכה ג']. בזכריה נאמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" [איכה ד']. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת"
ובלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו'"
(מכות כ"ד, עמוד ב)
חבריו של ר' עקיבא ראו את המציאות העכשווית הם הביטו בנק' זמן מסוימת מתוך ציר הזמן הארוך והאינסופי מי שמביט בנק' זמו מסוימת עלול למצוא את עצמו בוכה. אם נק' הזמן הזו היא בעייתית, אם היא כואבת, יש להניח שאכן הוא יבכה. אולם ר' עקיבא רואה את כל ציר הזמן. ר' עקיבא חי את העתיד. מבחינתו אין ספק, בעתיד-עמ"י יהיה במצב הרבה יותר טוב מאשר הרומאים… בעצם ר' עקיבא אומר עלינו לראות את המציאות על ציר הזמן. אם זו ההסתכלות-הרי שנק' הזמן הכואבת מתאפסת ונעלמת. ברור שעל ציר הזמן הענק… היא אינה "נספרת". ממילא אין הגיון לבכות ולהתעצב מאותה מציאות קשה ככל שתהיה. מי שמסוגל להתנתק מה"כאן ועכשיו", ולראות את מרחב הזמן, מי שמסוגל להתעלם מהנקודה ולראות את כל התמונה, הוא יהיה מסוגל לצחוק ולשמוח, גם אם ה"כאן ועכשיו" בהחלט עצוב" (הרב צמח מורי "וימתקו המים")
בין אם המקדש ירד מהשמיים (הרב מרדכי אליהו בעקבות רש"י) ובין אם ייבנה בידי אדם (הרב גורן ועוד בעקבות הרמב"ם) עלינו לעשות ככל שביכולתנו לזירוז בנייתו!
"עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר??? עוררה גבורתך והושיענו למען שמך!!"
בציפייה לבניין אריאל !
