בשבוע הראשון נפקח את העיניים לזהות את הצימאון הרוחני שהתעורר בעם ישראל בעקבות המלחמה. נכיר בכך שאנחנו נמצאים בעיצומו של מסע לחיפוש משמעות וזהות: לוחמים שמבקשים ציצית לפני הקרב, המונים שגודשים את הסליחות בתל אביב, זמרים ששרים על כמיהה לאלוקים. נבין שמה שקורה בעם שלנו הוא לא טרנד ולא מקרי, אלא תהליך של התעוררות נשמתית עמוקה.

עזרים:

• שאלות על עצמי (נספח 1)
• דפים ממסופרים מ־ 1 עד 10 בשביל הציר.
• טבלת מוקשים (נספח 2)
• תיאום כוונות (נספח 3)
• בר קופרשטיין (נספח 4)

שלב א: פתיחה

ציר "מה השתנה"

נפרוש על הרצפה ציר – נניח בצד אחד דף עם המספר 1 ובצד שני דף עם המספר 10 . נקריא משפטים שקשורים לזהות היהודית (נספח 1), וכל חניכה תמקם את עצמה על הציר.
*חשוב להבהיר לחניכות שזה בסדר גם אם לא השתנה בהן משהו, המטרה היא רק לעורר את תשומת הלב.

← המשפטים יעוררו חשיבה איזה תהליך הן עצמן עוברות בתקופת המלחמה, והן יבינו כמה השנים האחרונות משפיעות על הזהות האישית והלאומית.

שלב ב: תשומת לב לכל צעד

משחק המוקשים

נייצר לוח של 6×6 משבצות מדפים לבנים. נחזיק אצלנו מראש בדף סימונים המגדיר אילו דפים בטוחים ואילו ממוקשים (נספח 2).
בהתחלה נבקש מהחניכות לעבור את הלוח מצד לצד בלי להתחשב במוקשים.
לאחר מכן, החניכות עומדות בטור ומנסות לעבור מצד לצד, כאשר בכל פעם חניכה אחת בלבד נכנסת ללוח ומתקדמת צעד אחר צעד. חניכה שדורכת על דף ממוקש נפסלת וחוזרת לסוף הטור, והחניכה הבאה אחריה מנסה את מזלה תוך היעזרות בזיכרון הקבוצתי כדי להימנע מהדפים שנפסלו.

אפשרות נוספת: משחק העוקבת
נבחר מבנה (בית/בניין/הסניף) בשביל המשחק, ונבחר באחת החניכות שתהיה העוקבת.
העוקבת עושה סיבובים סביב המבנה בכיוון אחד, ושאר החניכות בכיוון ההפוך.
כשהעוקבת רואה מישהי – על אותה חניכה לעצור במקום. אם היא ממשיכה לזוז, היא נפסלת.
אפשר להשתחרר כך: חניכה אחרת משלימה שני סיבובים ונותנת לה 'כיף'.
המשחק נגמר כשכל החניכות נפסלות.

← נדבר עם החניכות על כך שבימים של מציאות משתנה, אנשים יותר שמים לב למה שקורה סביבם ושוקלים את הצעדים שלהם בהתאם. הם לא סתם רצים אלא עוצרים ובוחנים כל הזמן.

שלב ג: מה גורם להתעוררות

שיח השינוי שהמלחמה גורמת לנו

נשאל את הבנות – אילו דברים ביומיום שלכן היו פעם כל כך ברורים ומובנים מאליהם, והיום אתן תופסות אותם אחרת?
המלחמה הרי טלטלה לכולנו את השגרה. למה לדעתכן דווקא כשמשהו יציב ומוכר בחיים שלנו נשבר פתאום, זה מאלץ אותנו לעצור, לחשוב יותר על כל צעד, ולשאול את עצמנו מה באמת חשוב לנו?
← נדבר איתן על כך שחוסר היציבות גורם לאנשים רבים לחפש את המשמעות והזהות האמיתיות שלהם.
קטע לצאת לקרב עם אתאיסט (נספח 3).
סבב – מה באמת קורה כאן?
נשאל את החניכות מה לדעתן גרם להתעוררות רחבה כל כך דווקא במלחמה הזאת.

שלב ד: סיכום

קטע החטוף בר קופרשטיין (נספח 4).
← החניכות ייראו את השינויים שמתעוררים בעקבות אירועים גדולים
והמלחמה הנוכחית בפרט, בעם ישראל ובכל אחת באופן אישי.

פעולת ביסוס

בשבת דיברנו על הצימאון האלוקי שמתעורר בעם, וכעת ננסה להתמקד בדוגמאות ולראות איפה הרעיון הזה נוגע בחניכות.

מהלך הפעולה:

שלב א: צימאון
נפזר על הרצפה כל מיני קטעים שקשורים לצימאון שהתעורר בדור שלנו – משפטים משירים, כתבות, תמונות (נספח 1).
כל חניכה תבחר אחד מהקטעים, ותסביר למה הוא נוגע לה.
שלב ב: אורות המלחמה
נקריא את הקטע של הרב קוק:
"מתגלה בכנסת ישראל צבעה העצמי, הולכים הכוחות ומתפתחים,
הולכת ושבה לה החכמה, הגבורה היושר והטהרה הפנימית, הולכת
האומה ונבנית, מתתקנת היא לגאולתה, גאולת עולמים, פורחת
היא ביפעת תפארתה. מתוך המון גלי הצרות העוברים עליה,
מכל הגויים, מכל הנפוצות, היא מכניסה הון רב דעה ומעוף הבטה
למרחקים ומוסיפה את הצדדים הטהורים שמבחוץ על רכושה
העצמי. קנאת עם מתגברת, הכרת עצמותה מתגדלת. היא יודעת
כבר שיש לה ארץ, שיש לה שפה, ספרות, שיש לה צבא – התחילה
להכיר במלחמת עולם זו. ועל כולם יודעת היא, שיש לה אור חיים
מיוחדים, שהם מעטרים אותה ומעטרים את העולם כולו על ידה,
ועל ידי כל זה יחד יודעת היא את חסנה כי עז לה באלהי אמת."
(אורות המלחמה, פרק ז)

← נדבר עם החניכות ונסביר כמה הקטע הזה רלוונטי לימינו, אף שנכתב לפני יותר ממאה שנה.
("מתוך גלי הצרות העוברים עליה, יודעת שיש לה צבא… הכרת עצמותה מתגברת…")

שלב ג: שיר "עוד טיפה" / שולי רנד
← נדבר עם החניכות: מה לפעמים גורם ללב שלנו לא להרגיש את הצימאון? מה חוסם אותו? ומה יכול לעזור לו להיפתח?