במהלך ההפלגה הגענו לאי בודד.
הספינה מורידה עוגן וכאן גם רב המלחים יורד.
זה היה מסע מפרך וקשה
שהתחיל די מזמן, עוד מעבר לים הזה.
הוא עומד על היבשה ומביט בספינה ובמלחיו
ודמעות זולגות מעיניו, הפרדה קשה עליו.
הן כבר התרגל לאחוז בהגה הספינה ולעבוד עם המלחים
הוא עומד על היבשה ונזכר בימים הראשונים
איך התחיל בשיפוץ הספינה ובליכוד המלחים
הוא צפה בבניה ובשיפוץ
וראה איך עוד מעט ותוכל הספינה לזוז, ויצאנו לים…
ותוך כדי עוברו בנהרות ותוך כדי עבור השבועות
שם ליבו לכך שהמלחים משתנים לנגד עיניו
ובסערות, בלילות הטרופים הוא כבר לא צריך לצעוק, המלחים מבינים,
והם ביחד איתו משיטים את הספינה
ומצליחים לעבור מעל הגלים הגבוהים.
והיו פעמים שהספינה חשבה לטבוע, והמלחים לא הושיטו יד
ורב החובל הוצרך לעסוק במלאכת ההצלה – לבד.
ועכשיו – הוא עומד ביבשה
ויודע שעוד רגע קט – הספינה תפליג לה לדרכה…
ומרגיש רב החובל שמלאכתו לא הסתיימה
שהתורן עוד צריך חיזוק ותמיכה
ושהספינה כולה – קצת רעועה
ושהמלחים עצמם צריכים קצת לגדול כדי שהספינה תשוט בבטחה
אולם למרות הכול עליו לרדת
הוא מקווה שהספינה תמשיך במסעה
שהרי הוא רק רב חובל שמסייע ומכוון
הוא מקווה שהספינה והמלחים הפיקו תועלת
מהזמן שבו היה במחיצתם רב המלחים.
אולם יותר מכל הוא רוצה ומקווה
שלמלחים כולם תהיה את התבונה לעזור זה לזה!
שידעו להתלכד בלילות סערה
וידאגו שלא תשבר הספינה.
שכן יודע הוא, רב החובל
את הכוח הטמון בספינה ובמלחים
ושדי בכך שידעו לנצל כוח זה ויעבדו במשותף
ואז יוכיחו שהם טובים יותר
ושטים בבטחה יותר מכל ספינה אחרת!
