הקולה ואנחנו (פעולה)

מטרות

• החניכים יבינו את חשיבות היחיד בתוך הכלל 

שלב א’

נספר לחניכים את הסיפור הבא:

במדינה אחת חי מלך, והמלך היה אהוב על כל נתיניו . יום אחד חלה המלך, ורופאיו לא הצליחו לרפאו,

כל הרופאים שהגיעו אליו כבר אמרו נואש. יום אחד הגיע רופא אחד, שאמר,

 שאם המלך ישכב כל יום 4 שעות בבריכה של קולה, הוא יתרפא.
חשבו יועצי המלך איך להשיג כ”כ הרבה קולה, והחליטו,

שכל נתין בממלכה ישפוך לתוך הבריכה שבנו לשם כך שתי כוסות קולה, ואז תהיה למלך בריכת קולה והוא יתרפא.

עוד באותו היום הכריזו בכל רחבי הממלכה על ההחלטה, ועל כך שעוד באותו הלילה חייב כל אדם למלא את חלקו.

אדם אחד, שיותר משאהב את מלכו חס על כספו, חשבלעצמו:

‘אם כולם יביאו קולה, ורק אני אביא מים, אף אחד לא ישים לב’.

למחרת בבוקר קמו כל אנשי הממלכה והארמון וגילו להפתעתם הרבה כי כל הבריכה מלאה מים.

הסתכלו האנשים זה על זה והבינו כי כולם חשבו ועשו אותו הדבר.

שלב ב’

נסכם את הסיפור:

כמו שראינו בסיפור, כל אדם יחיד חושב לעצמו: מה אני חשוב? מה אני משנה לכלל?

אבל האמת היא שהכלל בנוי מיחידים, ואם היחידים לא יתאחדו לכדי קבוצה אז הקבוצה לא תתקיים.

כך גם אנחנו בשבט, כל חניך חשוב ומוסיף לכלל השבט ואם כל חניך יחשוב לעצמו:

מה אני מוסיף?

מה אני כבר יכול לשנות?

השבט לא יוכל להתקיים ללא חניכים מאוחדים ומגובשים שכל אחד מהם יודע שיש לו מה להוסיף,

ולכל אחד ואחד יש מה להוסיף.

נכין מראש גוש קרח עם סוכריות בפנים. בפעולה נזרוק אותו על הרצפה.

חניך שלוקח סוכרייה צריך לספר משהו על עצמו.

לסיכום:

נסכם לחניכים שהקבוצה בנויה מאנשים יחידים שכל אחד הוא עולם ומלואו, כל אחד הוא אישיות מיוחדת. אם כל היחידים לא תחברו יחד- לא תהיה קבוצה. כל אחד חשוב מאוד לקיומה של הקבוצה ולאיכותה. לכן אנחנו צריכים שכל אחד יתרום לכלל את המיוחדות שלו וכך נוכל להיות קבוצה טובה וחזקה.