קשה להיות מוגבל (פעולה)

1. החניכים יבינו כי נכות פיזית אינה מעידה על מוגבלות שכלית, נפשית או רגשית, וכי כל אדם ראוי ליחס של כבוד בהיותו אדם.
2. החניכים יכירו את הבעיות והקשיים הניצבים בפני אנשים מוגבלים פיזית בחברה שלנו ויפתחו רגישות לכך.
3. החניכים יבינו שלכל אחד מאתנו היכולת לתרום לשיפור מצב הנכים והמוגבלים במציאות הישראלית, ויחשבו על פתרונות מעשיים לקשייהם של המוגבלים שהוזכרו במהלך הפעולה.

 

עזרים:

• כדור
• תמונות רחוב (נספח 1)
• כרטיסי משימות לשלב ב’
• במבה
• כלים חד-פעמיים

 

נשחק עם החניכים במשחק אסוציאציות, המבוסס על משחק הכדור המוכר “21”, אך נשחק על פי כללים חדשים:

חניכים משחקים בהשתמשם ביד אחת בלבד! ידם האחרת מוחזקת מאחורי גבם.

כל חניך שזורק כדור – אומר אסוציאציה שעולה במוחו לשמע המושג “אדם מוגבל”

(הגבלתם בוודאי תקשה על הזריקה והתפיסה, ויהיה בה מעט מן המעט של טעם מחייו של האדם המוגבל בתנועותיו).

לאחר המשחק נחזור על עיקרי האסוציאציות שהעלו החניכים במשחק, בהקשר לאדם המוגבל,

 

נרחיב ונשאל :

מה אנחנו יודעים על אנשים מוגבלים?

מניין המידע מגיע אלינו?

(האם לדוגמה אלו דעות קדומות או דעות שגובשו בעת מפגש אמתי עם נכים בסביבתנו?)

אילו סוגי מוגבלות אנחנו מכירים? האם היה לנו קשר כלשהו עם אדם מוגבל?

במה האדם המוגבל שונה מאתנו?במה הוא דומה?

דרך הדיון הזה נכוון להבנה שהאדם המוגבל הוא קודם לכול- אדם!

 

לפני שנחל בחשיבה ובדיון על מצב הנכים בחברה הישראלית, על הקשיים העומדים בפניהם,

ועל הדרך שאנו יכולים לפעול בה כדי לסייע להם, חשוב לזכור שאדם נכה הוא קודם לכול אדם…

אוהב, מרגיש, חולם, חושב, יודע, שואף,

אלא – שהוא מוגבל בממד מסוים של חייו, ומוגבלות זו מקשה עליו בתפקוד היומיומי.

רמת התפקוד שלו בפעולות מסוימות נמוכה מזו של אדם בריא, וכתוצאה מכך,

פעולות מסוימות נתפסות בעיניו כקשיים,

בעוד שאדם בריא עושה אותן ללא השקעת מחשבה ובוודאי ללא כל תחושה של קושי.

 

חשוב ביותר לפתח רגישות לעולמו של הנכה, להכיר מקרוב את הקשיים העלולים לעמוד בדרכו,

 ולחשוב כיצד אנחנו יכולים לסייע לו להתגבר עליהם.

אך לפני כל הדברים החשובים הללו, חשוב שתמיד נזכור את העובדה שמדובר באדם!

 

חשוב לזכור שאף אנשים הלוקים במוגבלויות נפשיות או שכליות, ולא רק פיזיות, הם אנשים שיש להם עולם פנימי עשיר –

רגשות, מחשבות, חלומות ושאיפות – גם אם לא תמיד הם מצליחים לבטא זאת בדיבור או בעשייה.

נעבור ללמוד על קשיים יומיומיים שהם מנת חלקו של האדם המוגבל.

נחלק את השבט לשתי קבוצות, וניתן לכל אחת מהן תמונה של רחוב, (מופיעה בנספחים).

 

כל אחת מהקבוצות תקבל כרטיס משימה:

 

לאחר שכל קבוצה תזהה מכשולים העומדים לפני האדם המוגבל , נחזור למליאה השבטית וכל קבוצה תציג את מה שאיתרה בתמונה.

 

לאור הדברים נחשוב עם החניכים :

איזו בעיה עולה מהנתונים שהעלו הקבוצות?

האם מציאות זו היא “דמיונית”, או שהיא נשענת על מציאות אמתית ברחוב שלנו?

נסו לחשוב על סביבתכם הקרובה: אלו מקומות ברחוב שאתם גרים בו

 (בית הספר, סניף תנועת הנוער, המרכז הקהילתי, בית הכנסת, חנויות וכו’) אינם נגישים לאדם נכה?

(מבנים בעלי קומות אחדות שבנויות בהם מדרגות ואין בהם מעלית, מקומות ללא שביל גישה… ועוד).

 

בעיית הנגישות הינה אחת הבעיות המרכזיות של אנשים בעלי מוגבלויות,

 כאשר אין לאדם נגישות למבנים רבים, לתחבורה,

 ואפילו לסתם יציאה לרחוב- האזורים בהם הוא יכול לפעול מצטמצמים ותחושת המוגבלות שלו גוברת.

 

האם עלינו לקבל את המצב הנתון או שיש באפשרותנו לפעול לשיפורו?

 

 נשאל את החניכים:

האם אתם מכירים מצוות / מקורות ביהדות העוסקים בנושא זה?

ראוי לחדד את השאלה שכן ביהדות ישנן מצוות רבות העוסקות בתחום גמילות החסדים והדאגה המיוחדת לחלשים,

 המתייחסות מי יותר ומי פחות ישירות לעניין זה.

 

למשל, הציווי ” לא תקלל חירש ולפני עיוור לא תיתן מכשול ” (ויקרא י”ט /י”ד) הוא ציווי ישיר לעניין זה.

הדרכות וציוויים נוספים, כמו

– ” לא תעמוד על דם רעך ” (ויקרא י”ט /ט”ז), ” הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם … שאין לך אדם שאין לו שעה ” (אבות ד’, ג’),

 ” על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ” (אבות א’, ב’),

הם ישירים פחות, אך מלמדים אותנו ללא ספק הרבה על הדרכת התורה ביחס שעלינו לנקוט כלפי אדם החריג.

 

אם כן, נראה כי מוטלת עלינו החובה לפעול בנושא, ולא להישאר אדישים ולתת לדברים להישאר כמו שהם.מה אפשר לעשות?

 

נשחק עם החניכים במשחק הכלים .

נחלק לחניכים כלים חד-פעמיים שונים – כפות, כפיות, מזלגות, סכינים, כוסות, צלחות, מפיות נייר וכו’.

לאחר מכן נפתח שקית במבה ונגיד לחניכים שינסו לקחת כמה שיותר במבה בעזרת הכלי שבחרו.

 

בדרך כלל נוכל לראות שיש חניכים מתוסכלים וחניכים מרוצים – הכול תלוי בכלי שבידם.

 

נבין מתוך המשחק כי כדי להצליח בכל תחום שהוא (אפילו באכילת במבה…) אנחנו זקוקים לכלים מתאימים.

כאשר אין לנו כלים מתאימים, אנו נתקלים בקשיים, ולא תמיד מצליחים להגיע למימוש היעדים שהצבנו לעצמנו.

 

ניזכר בתמונת הרחוב שבחנו בשלבים קודמים של הפעולה:

כמה קשיים בחיי היום יום של האדם הנכה ניתן לפתור פשוט על ידי מתן כלים מתאימים!

לשם הדגמה כדאי להדגיש שאנו מכירים הרבה סוגים של נכויות, אשר בעזרת כלים מתאימים ניתן להתגבר עליהן,

כגון: משקפיים לבעיית ראייה, קביים לרגל שבורה וכו’.

 

נשאל:

באילו “כלים” נוכל להקל בעצמנו על חייהם של המוגבלים והנכים,?

באילו דרכים נוכל להשפיע על הרשויות המתאימות לסייע יותר לנכים ולמוגבלים?

 

חשוב להסביר לחניכים כי הכלים לא חייבים להיות דווקא כלים פיזיים,

אם למשל אני לא חונה בחניית נכים ומשאיר אותה פנויה עבורו- סייעתי לו בכך ונתתי לו “כלי “שיקל עליו להתנהל.

 

בסוף הפעילות מופיעה רשימת רעיונות לפעילות בנושא.

בפעולה זו ניסינו להכיר מקרוב את עולמו של האדם המוגבל פיזית בחברה הישראלית.

 

ראשית, הפנמנו שהאדם המוגבל הוא קודם לכול אדם, חושב ומרגיש בדיוק כמונו.

 

פיתחנו רגישות לקשיים העומדים בפני אוכלוסיית המוגבלים פיזית,

קשיים שעל חלקם נוכל לסייע להם להתגבר ע”י מודעות ואכפתיות מצידנו.

 

ניסינו להעלות רעיונות לפתרונות מעשיים שיש ביכולתנו לבצע כחניכים וכשבט,

מתוך הבנה שאדם נכה ראוי ליחס של כבוד והערכה וזכותו לחיות את חיי השגרה כמו כל אדם!

 

למדריך:

רעיונות לפעילויות מעשיות בנספח 2.

 

לצורך כתיבת הפעולה נעזרנו בחומרי הדרכה מתוך אתר “במעגלי צדק”.