צבע אדום (פעולה)

 מתאים ל: שבת

הערה למדריך: פעולה זו היתה אקטואלית בשעה שחוברה, ויש לבחון את התאמתה לפני השימוש בה.

מטרות:

1. החניכים ייחשפו לשגרת החיים ביישובי שדרות ועוטף עזה בשנים האחרונות.

2. החניכים יבינו את המורכבות והקושי שבחיים האלה.

3. חניכים יפתחו רגש, זיקה והזדהות עם תושבי שדרות ועוטף עזה.

עזרים:

• מכתב מרוני
• כרטיסי דילמות

מהלך הפעולה:

להיות ילדה בשדרות – מכתב מרוני

המדריך יקריא לחניכים את המכתב מרוני, ילדה בכיתה ד' משדרות.

(לשבטי הבנים מומלץ לשנות את נוסח המכתב ללשון זכר).

שלום לכם!

שמי רוני ואני ממש כמותכן, בכיתה ד'. אני לומדת בבית הספר היסודי תורני-מדעי בעיר שלי – שדרות.

איפה אתם לומדים? ואיפה אתם גרים? ומה אתם אוהבים לעשות בשעות הפנאי שלכם? כל זה מאוד מעניין אותי!

אבל אתם בטח ממש ממש לא מבינים למה! אז אני אסביר: העיר שאני גרה בה, שדרות, איננה עיר רגילה…

בעצם היא מאוד רגילה – יש בה כמעט מה שיש בכל עיר: גני ילדים, בתי ספר, בתי כנסת, מרכזי יום לקשיש, קופות חולים,

עירייה, ספריה ועוד. אבל יש בה גם דברים שלא תמצאו כל כך בערים שבשאר הארץ, קוראים לזה "קסאם".

 זה טיל מסוכן ששולחים אלינו הערבים מעזה. טיל שיכול להרוג…

 ובשמונה השנים האחרונות (כן – שמונה שנים, מאז שנולדנו) היו לנו הרבה ניסים, אך גם 4 אנשים שנהרגו בשדרות

 ו – 7 נוספים נהרגו ביישובים שבסביבה (ברדיו קוראים להם "יישובי עוטף עזה").

בגלל זה ילדים שגרים בערים רגילות מאוד מעניינים אותי, כי אני יודעת שאצלם אין קסאמים.

אתם בטח שואלים את עצמכם – איך אנחנו יודעים מתי יבוא הקסאם. ובכן, יש אזעקה מיוחדת!

לא צפירה כמו ביום הזיכרון, אלא כריזה שאומרת: "צבע אדום, צבע אדום".

מאז שנשמעת ההכרזה, יש לנו בין 10 ל-15 שניות למצוא מחסה – להתחבא.

אז אתם מבינים… לא כל כך פשוט לגור כאן… מצד אחד,

כמוכם – אנו רוצים בשעות הפנאי להיות בחוץ, לשחק עם החברים,

ללכת לסניף, להתנדב – ומצד שני, אנחנו אף פעם לא יודעים מתי נשמע את ה"צבע אדום".

בהפסקות בבית הספר אנחנו צריכים להישאר במסדרונות או בכיתות, כי במגרש הגדול זה מסוכן.

יש לנו כל מה שיש לכם, אך הכול כל כך שונה!

המדריך ישאל את החניכים:

– מי ביקר לאחרונה בשדרות?

– למי יש קרובי משפחה בשדרות?

– מה אתם מרגישים לאחר ששמעתם את מכתבה של רוני?

תזכרו את רוני, אנחנו נפגוש אותה בהמשך!

תופסת "צבע אדום"

כדי להמחיש לחניכים מעט ממשמעותם של החיים תחת איום האזעקה, נשחק איתם תופסת "צבע אדום".

כללי המשחק:

המדריך יגדיר את האזור של שטח המשחק, ועל החניכים יהיה להסתובב בשטח הזה לפי הוראות המדריך –

לקפוץ על רגל אחת, לדלג או ללכת אחורנית – לסירוגין. אחד החניכים ייבחר להיות "הצבע האדום",

 וכשהמדריך ימחא כף – החניך שנבחר יקרא: "צבע אדום", ומיד יספור עד 10,

ורק לאחר מכן ייצא לתפוס את יתר החניכים.

מטרת הבורחים היא לתפוס מחסה – מי שיימצא תחת מחסה מוגן – מוגן מפני תפיסה.

הראשון שייתפס, יהפוך להיות חניך "הצבע האדום".

לאחר המשחק נברר עם החניכים:

– איך הרגשתם כשכל רגע הייתה עלולה להישמע הקריאה "צבע אדום"?

– איך זה השפיע על ההסתובבות שלכם בשטח ועל ביצוע הנחיות המדריך?

יש להניח, שכללי המשחק יצרו מצב שהחניכים ישתדלו להיות תמיד סמוך למקום מחסה ויתרכזו פחות בהנחיות המדריך.

נסביר, שמציאות דומה, אך כמובן שונה מאוד מעצם היותה אמיתית ומאיימת, עוברת על תושבי שדרות ויישובי עוטף עזה:

ההתנהלות היומיומית שלהם מוכתבת מעצם הידיעה, שבכל רגע עלולה להישמע האזעקה "צבע אדום".

את השלב הבא נקדיש לברר, איזה השפעה יש להתנהלות הזאת? ומהן השלכותיה?

שגרת חיים בשדרות – יש מצב או אין מצב?

נשחק עם החניכים במשחק הדילמות:

זוכרים את רוני? אתם עכשיו חברים של רוני. לומדים יחד באותה כיתה. בשדרות כמובן!

נחלק את החניכים לקבוצות. כל קבוצה תקבל דילמה, ותנסה להתמודד איתה

(גם בשלב הזה, מומלץ למדריכי הבנים לשנות את השמות לשמות בנים).

1. רוני בטלפון: "שלום! חגית נמצאת בבית?"

אמא של חגית: "בטח, איפה עוד היא יכולה להיות?…"

חגית: "הי רוני, מה שלומך?"

רוני: "ב"ה בסדר! חשבתי שאולי נלך יחד לחורשה שליד המכולת. ראיתי שהשסק התחיל לצמוח!"

חגית: "כן… אשמח! אני מקווה שאמא שלי תסכים. חכי, אני אשאל אותה."

לדעתכם, מה תענה אמא של חגית?

יש מצב או אין מצב לצאת אל החורשה?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה אתם הייתם עונים במקום אמא של חגית?

2. הצלצול נשמע – יוצאים להפסקה!

רוני, יעל ושירה – חברות טובות, שאוהבות לשחק יחד בהפסקה.

הן משחקות בגומי במסדרון,

הן משחקות קלפים ורביעיות,

לפעמים גם במחבואים ליד הכיתה…

יעל: "מה נשחק היום? אולי נצא למגרש הגדול???"

יש מצב או אין מצב לשחק במגרש?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה אתם הייתם עושים במצב הזה?

3. אמא: "רוני, בואי לישון, כבר מאוד מאוחר!"

רוני: "אני מאוד מתרגשת! מחר יש חידון תנ"ך של בית הספר… מקווה שאצליח!"

אבא: "בטח שתצליחי! כדאי מאוד שתישני היטב הלילה… שיהיה לך כוח למחר!"

רוני: "אני ממש מקווה שלא יהיו הפרעות… ואמא, אל תשכחי להעיר אותי מוקדם! שאוכל לעשות חזרה בבוקר!"

אמא ואבא: "ליל מנוחה וחלום!"

יש מצב או אין מצב לישון לילה שלם ללא אזעקות?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה יכולה רוני לעשות במצב הזה?

4. אבא: "חג שמחת תורה קרב ובא…"

רוני: "אבא! אני זוכרת את ההקפות השניות שלקחת אותי אליהם בשנה שעברה אצל סבתא בירושלים,

כל הרחוב התמלא רוקדים! אלך איתך גם השנה?"

אבא: "השנה אנחנו חוגגים את החג בבית."

רוני: "ופה אין הקפות שניות?"

אבא: "בוודאי ובוודאי שיש, אבל אני לא בטוח שנצא לרחובות…"

יש מצב או אין מצב לרקוד ברחוב הראשי?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? לדעתכם, מה יש לעשות?

5. אמא: "רוני, אני הולכת לבקר את סבתא רחל, רוצה לבוא?"

רוני: "בשמחה!"

רוני ואמא: "שלום סבתא! מה שלומך?"

סבתא: "טוב ב"ה… קצת עייפה."

אמא: "הכול בסדר?"

סבתא: "ככה ככה, נראה לי שיש לי שפעת."

רוני: "אז סבתא, לכי לרופא!"

סבתא: "רוני מתוקה! כמה שאת דואגת לי! אבל הדרך לרופא לא פשוטה!

אני לא כמוך זריזה, שאם יש אזעקה, אוכל בקלות לחפש מחסה… לי זה מאוד קשה!"

יש מצב או אין מצב שסבתא תלך אל הרופא?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה אתם הייתם עושים במקומה של סבתא? מה רוני יכולה לעשות?

6. אבא: "רוני, אני הולך למכולת, את יכולה לעזור לי?"

רוני: "בטח! אני מיד מגיעה."

המוכר יוסי: "שלום אדון כהן! אני שמח לראות אותך! עשית לי את היום!"

אבא: "יוסי, מה שלומך? מדוע 'עשיתי לך את היום'?"

המוכר יוסי: "אתה יודע… חלש מאוד העסק בתקופה האחרונה,

כמעט שאין קונים, אנשים מפחדים לצאת מהבית."

רוני: "אבל אנשים צריכים לקנות אוכל!"

יוסי: "נכון רוני, אני באמת במצב יותר טוב מהאחרים, כי חייבים אותי…

אבל החנויות ליד – המספרה, כלי הבית, ציוד המחשבים,

 ממש במצב גרוע – כמעט ולא באים קונים, השעה כבר חמש אחה"צ,

 ואפילו אני לא יודע אם יגיעו היום עוד קונים חוץ מכם!"

יש מצב או אין מצב שיגיעו קונים נוספים?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה אתם הייתם עושים במקומו של יוסי, המוכר במכולת?

7. אמא: "גילת לא מפסיקה לבכות, אולי יש לה חום? כן, כמו שחשבתי, יש לתינוקת חום… צריך להוריד לה אותו!"

רוני: "איך מורידים חום?"

אמא: "יש כל מיני דרכים, השיטה הכי טובה היא פשוט אמבטיה ארוכה!"

רוני: "אז אני אלך להכין גיגית?"

אמא: "אני לא בטוחה שכדאי… אולי תהיה באמצע אזעקה?"

יש מצב או אין מצב לאמבטיה ארוכה?

עליכם לחשוב: למה כן ולמה לא? מה אתם הייתם עושים במצב הזה במקומה של אמא? מה רוני יכולה לעשות?

לאחר דיון קצר בקבוצות נחזור למליאה, וכל קבוצה תציג את הדילמה שהתמודדה איתה.

לאחר הצגת מכלול הדילמות, נברר עם החניכים:

– מה למדנו על מציאות חיי היומיום בשדרות?

– במה זה שונה ממציאות חיי היומיום המוכרת שלנו?

כפי שאפשר היה לראות בדילמות, מציאות נפילת הקסאמים משפיעה מאוד,

 אפילו על הפרט הקטן והזניח ביותר בחיים ומשנה אותם מקצה לקצה,

כך שתושבי שדרות וסביבתה נאלצים להתמודד כל הזמן עם הניסיון להמשיך לחיות את חיי השגרה לצד פחד מתמיד.

 הדבר משפיע על כולם: מילד ועד זקן, מעקרת הבית ועד בעלי העסקים

 ( – הנקודה הזאת חשובה במיוחד בעבור חניכי סניף שדרות – גם אם אני בעצמי חווה את קשיי היומיום,

אין זה פותר אותי מדאגה לקשייהם של הסובבים אותי!).

במהלך הפעולה התוודענו מעט לחיים בשדרות וביישובי עוטף עזה:

מציאות תמידית של האפשרות שייפול קסאם,

 ולמדנו גם על האופן שזה משפיע בו על חיי היומיום של כל תושבי העיר.

דרך רוני הכרנו מעט את שגרת החיים של תושבי שדרות – ואע"פ שלעתים תכופות מאוד,

משימות היומיום קשות לביצוע, בכל זאת, ממשיכים התושבים בשגרת החיים ומנסים לעמוד בכול.

במשחק 'תופסת' יש להשגיח על החניכים מפני פגיעה אפשרית.