ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב אתם יהודה בן גרים.
פתח ר’ יהודה ואמר:
‘כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות!’ ר’ יוסי שתק.
נענה רשב”י ואמר: ‘כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן!
תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס’!
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: ‘יהודה שעילה – יתעלה.
יוסי ששתק – יגלה לציפורי. שמעון שגינה – ייהרג!’
הלך הוא ובנו, ישבו בבית המדרש כל היום, והייתה אשתו מביאה להם לחם.
כאשר החמירה הגזירה, אמר לבנו: ‘נשים דעתן קלה, שמא יענו אותה ותגלה לרומאים את מקומנו’.
הלכו וישבו במערה. התרחש נס, ונברא להם חרוב ומעיין,
והיו שוכבים מכוסים בחול עד צווארם ולומדים תורה כל היום.
בהגיע זמן התפילה היו מתלבשים, ולאחר מכן היו מורידים בגדיהם כדי שלא יתבלו. י
שבו שתים-עשרה שנים במערה. בא אליהו ועמד בפתח המערה.
אמר: ‘מי יודיע לבן יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה?’.
