ז. בתי-כנסיות ובתי-מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון שחוק והתול ושיחה בטלה.
וכל זה פשוט שאסור אף שלא בשעת התפלה.
ואשרי איש ירא ה’ שלא יבוא אל בית המלך להכעיסו בשיחה בטילה,
וכ”ש בשעת התפלה וקריאת התורה. ובזוה”ק אמרו: המדבר בבית הכנסת אין לו חלק באלקי ישראל (יח, א).
ח. האר”י ז”ל היה נזהר מאד שלא לדבר בבית-הכנסת רק תפלתו,
אפילו דברי מוסר ותשובה לא ידבר פן ימשך ממנו דיבור חול (יח, ב).
ט. אין אוכלים ושותים בבתי-כנסיות ובתי-מדרשות (יח, ג),
והמנהג להתיר שתית מים, וכן נהגו היתר בסעודת סיום מסכת, וכן בליל שבועות, וביום הייאר-צייט (יח, ד).
י. העישון אסור בכלל אכילה ושתיה (יח, ה)
ושאיפת טבק מותרת אך ורק בצנעה בינו בין עצמו, אבל לכבד חברו אסור (יח, ו).
יא. אין ישנים בבית-הכנסת אפילו שנת ארעי (יח, ז).
יב. הנזהר שלא להכנס לבית הכנסת במקלו ותרמילו הוא כבוד שמים ושכרו גדול,
אבל חולה וזקן מותרים (יח, ח). וינקה מנעליו היטב לפני כניסתו לביהכ”נ (יח, ט).
יג. היו לביהכ”נ שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו.
וכשנכנס בו להתפלל מותר (יח, יא).
יד. אסור להכנס בהם אלא לדבר מצוה. מי שצריך להכנס לביהכ”נ לצרכו, כגון לקרוא לחברו,
יכנס ויקרא מעט, ואם אינו יודע לקרות ישהה מעט בביה”כ ואח”כ יצא, שישיבת ביהכ”נ מצוה היא שנאמר אשרי יושבי ביתך (יח, יב).
טו. מידת חסידות היא שלא לירוק בביהכ”נ,
ובכל מקום צריך אדם להזהר בכך, ואמרו רבותינו כי האלקים יביא במשפט, זה הרק בפני חברו.
ולכן, הרואה רוק עבה מושלך ברשות הרבים יכסנו. ובעת שינקה אדם במטפחתו אל יפתחנה לעיני הרואים שמא אינה נקיה.
ומאד צריך אדם ליזהר בכגון אלה (יח, יג).
טז. בתי-כנסיות ובתי-מדרשות יש לנהוג בהם כבוד גדול ולשמור על נקיונם והוא כבוד שמים (יח, יד).
(מקור חיים, הרב חיים דוד הלוי)
