שמחות במעלות (פעולה)

1. החניך יבין וילמד שהשמחה מורכבת ממספר רבדים. מתחילה בשמחה הפשוטה והחומרית ומסתיימת בשמחה הרוחנית.
2. החניך יפנים שהרובד הגבוה של השמחה נובע מחידוש ויצירה.

 

שלב א’:

המדריך יחלק לחניכיו דף שאלון .

השאלות יהיו:

· מהו האושר?

· מהו הדבר שהכי משמח אותך?

· מי האיש הכי מאושר לדעתך?

ועוד שאלות כיד הדמיון הטובה עליכם

 

 

שלב ב’

נאמר לחניכים להתחלק לקבוצות וללכת לשאול אנשים בקרבת הסניף והיישוב.

כאשר החניכים יחזרו המדריך ישאל את חניכיו – בקבוצות או בזוגות (תלוי בצורת החלוקה), מה היו התשובות לשאלות הללו.

אפשר לראות שהתשובות תהיינה שונות, משום שבני האדם הם שונים ברגשות, בדעות, במחשבות וגם בדבר הגורם להם שמחה.

לכל אחד יש אושר אישי, ודבר ייחודי שמשמח אותו.

 

שלב ג

נחלק לחניכים ממתק מסוים ונבקש מהם לאכול את הממתק שקיבלו.

לאחר מכן נשאל את החניכים:

·כמה זמן ארכה ההנאה?

·האם היא ארכה זמן רב?

 

נסכם לחניכים: שהשמחה ברובד הראשון, היא השמחה הגשמית הכי בסיסית.

המדריך ידגיש ויבהיר שעל שמחה הנובעת מהנאה חומרית יש להתייחס אליה, אולם יש לזכור כי היא נמצאת ברובד הבסיסי.

שלב ד’

המדריך יחלק את השבט לשתי קבוצות. לקבוצה אחת ניתן פאזל של 250 חתיכות, ולקבוצה השנייה ניתן פאזל של 50 חתיכות,

 נגיד לכל קבוצה לחבר את הפאזל.

נראה שלקבוצה של ה-250 חתיכות ייקח הרבה יותר זמן לחבר את הפאזל.

נשאל את החניכים מה ניסינו לעשות כאן? מה המטרה בהבאת הפאזלים השונים לקבוצות?

לקבוצה שקיבלה 250 חתיכות לקח הרבה יותר זמן, אבל הם הרגישו יותר סיפוק ועשייה.

המדריך ידגיש לחניכים שכאשר משהו מלווה בעשייה וביצירה נגרם לאדם שמחה מהסיפוק הרב שזה גרם לו.

אחרי מחשבה ויגיעה שכלית, האדם מרגיש סיפוק במעשיו ונהיה שמח יותר.

 

שלב ה’

המדריך יכין פלקט גדול שעליו רשום את הנאמר בדברים, יב- יז-יח’

 

“לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך, תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך… כי אם לפני ד’ אלוקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ד’ אלוקיך”..

 

המדריך יסביר לחניכים שהמצווה הזו מייצגת שמחה מתוך יצירה וחידוש.

לאחר שפירותיו של האדם צומחים על העץ, הוא מצווה לקחת אותם לבית המקדש ולאכול את פירותיו בבית המקדש.

 יש במצווה זו התחדשות ויצירה מתוך עמל רב. דרך היצירה הפרטית האדם מתקרב לקב”ה , לכן האדם מצווה לשמוח לפני אלוקיו בבית המקדש.

 

לסיכום:

במהלך כל הפעולה ראינו שיש לשמחה כמה רבדים.

יש את הרובד הבסיסי שזה השמחה הגשמית אני שמח בגלידה, אני שמח בבגד החדש שקניתי,

 ויש את הרובד היותר נעלה שזה השמחה הרוחנית ששייכת לעולם הרוח של האדם כגון לימוד תורה- תורה זה עמל,

 ואחרי שמצליחים לפצח סוגיה קשה בגמרא מרגישים סיפוק וממלא את האדם בשמחה.

כמובן שאסור להתעלם מהשמחה הגשמית, אך צריך לדאוג שלא נהפוך אותה לשמחה העיקרית.