שביל?אדמה?בשביל מה? (פעולה)

 

• 2 כוסות מיץ (תפוזים ומנגו)
• כרטיסיות
• מפת א”י
• פתקים קטנים
• דפים
• כלי כתיבה
• מקורות
• חייל משחק

 

 

למדריך/ה:

פעולה זו מעט ארוכה מהרגיל, בחר מתוכה את החלקים שיתאימו יותר לחניכיך.

 

“ללכת כי כולם הולכים”?

בפעולה זו נעסוק באהבת א”י דרך הרגליים.

נפתח בהצגת דעה שונה מן המקובל ונקריא לחניכים את הציטוט הבא:

“הרציונל שכדי להכיר את המקומות הללו מוכרחים לעשות את זה באופן בלתי אמצעי,

ברגליים, הוא מופרך. מי קבע שמוכרחים להכיר את כל הארץ באופן “בלתי אמצעי”? ילדים באמריקה מכירים את כל המדינה שלהם?
… אם יש מקום קצת מסוכן, לא צריך להגיע אליו ברגליים. ואם רוצים להכיר אותו,

אפשר לעשות את זה בדרכים אחרות, יש אמצעי המחשה ויזואליים מצוינים.

 אני למשל מכירה היטב ציפורים נדירות מהסוואנה האפריקאית בלי שהייתי שם,

 בזכות סרטי טבע מצוינים של הנשיונל ג ‘ יאוגרפיק. ”

(ד”ר חנה נוה, מוסף “הארץ” 29.4.9 )

הציטוט שקראנו מהווה עבורנו אתגר.

בישראל הטיולים הרגליים הם חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך,

מהיכן זה מתחיל? מדוע עלינו להכיר את הארץ דווקא “דרך הרגליים”?

למה לבחור בדרך הזו, שהיא הדרך הקשה יותר??

 אולי באמת אנו יכולים להכיר את הארץ גם כשאנו יושבים על הכסא הנוח בביתנו?

פתחנו שאלות רבות וכעת הגיע הזמן לברר אותן…

אז קדימה, בואו נצא לדרך ונתחיל לברר!

נציג בפני החניכים משימות עפ”י החושים:

מישוש – נוציא חניך אחד מהחדר ונבקש מחניך אחר להסביר לאותו חניך מה זה פלסטלינה,

בלי להשתמש במילה פלסטלינה.

טעם – נניח בפני החניכים כוס מיץ תפוזים וכוס מיץ מנגו

(אפשר גם מאכלים/ משקאות אחרים הזהים זה לזה במראה)

ונבקש מכל אחד מהם להמר באיזה מהכוסות יש מיץ תפוזים ובאיזה מיץ מנגו,

ניתן לאחד החניכים לטעום ולהכריע מי צדק.

ראיה – נקרא לחניך שלא היה בעבר בביתו של חניך אחר מהשבט,

נבקש מהחניך השני לתאר את החדר שלו והחניך הראשון ינסה לצייר את החדר עפ”י התיאור.

נשאל את החניכים:

– אילו חושים היו יכולים לעזור לנו במשימות השונות?

– מדוע אנו צריכים את החושים? מה נותן לנו המפגש החושי הממשי?

ללא שימוש בחושים איננו יכולים לחוות את עצם הדבר.

אפשר לנסות להסביר למישהו במילים מה זה פלסטלינה,

או כיצד נראה החדר שלי – אך הסבר כזה לא יצליח להעביר לאדם השני את מהות הדבר,

כשם שעיוור לא יכול להבין את ההבדל בין כחול לאדום מבלי לראות אותם.

רק כאשר נחווה את הדברים על בשרנו ממש, באמצעות החושים שלנו,

נצליח לקבל את התמונה המלאה ולהבין את המהות של כל דבר.

יתר על כן – במפגש אמיתי וחי איננו רק רוכשים את הידע על מהות הדבר,

במפגש כזה הדברים נחרטים בתוכנו והופכים להיות חלק מהחוויה הפנימית והנפשית שלנו.

 

כיצד זה קשור לנושא שלנו?

נשאל את החניכים:

– מה פירוש הביטוי “ידיעת הארץ”? באילו דרכים ניתן לדעת את הארץ?

נשמע את תשובות החניכים ולאחר מכן נפזר בחדר כרטיסיות ובהן רשומות תשובות אפשריות

 (ניתן להוסיף כרטיסיות בהן נרשום תשובות של החניכים שלא הופיעו בכרטיסיות המקוריות).

הכרטיסיות:

• צפייה בתמונות נוף ובסרטונים לימודיים במחשב
• קריאת ספרים על א”י
• הליכה לטיולים באזורים שונים
• לימוד בביה”ס
• טיסה בשמי הארץ
• נסיעה למקומות ברחבי הארץ

נשאל את החניכים:

– באילו חושים אנו משתמשים בכל אחת מן הדרכים הללו?

בלימוד על א”י באמצעות ספרים, תמונות וסרטים אנו לומדים להכיר את הארץ דרך חוש הראיה.

אפילו נסיעה או טיסה בשמי הארץ מתבססים על ראיה בלבד,

אך בטיול לעומת זאת שותפים כל החושים כמעט –

אנו רואים את הנוף, שומעים את רחשי הטבע, מריחים את האדמה

 (אפשר גם לטעום…) וממששים את רגביה.

מה זה משנה כמה חושים משתתפים במעשה שלנו?

כדי לדעת משהו (את הארץ למשל…) מספיק שכל בלבד, לא?

לא בדיוק…. יש הבדל בין לדעת על הארץ לבין לדעת את הארץ –

שזוהי איננה רק ידיעה שכלית אלא גם ידיעה נפשית של יצירת קשר.

המפגש באמצעות החושים הוא המוביל ליצירת קשר.

בשלב הלימוד על הארץ והצפייה בתמונות או במפות נוצר הקשר הראשוני,

שהוא קשר של ידע והכרות שכליים, אך בטיול נוצר מפגש של כל החושים שלנו עם הארץ.

המפגש הזה יוצר בנו חוויה נפשית פנימית עמוקה, אנו מצליחים להגיע למהות של הארץ,

הגוף שלנו כולו שותף בפגישה וכך היא הופכת לחוויה חזקה שנחרטת בנו ויוצרת את הקשר הפנימי שלנו לארץ. החוויה הזו היא חוויה שלא ניתן להשיג באמצעות מילים או תמונות בלבד, וזהו סוד הכוח של הטיול וההליכה הרגלית!

אין תחליף שיוביל לאותה אהבה שתיווצר בנו כלפי ארץ ישראל כאשר נלך לטייל בשביליה,

נחזה בנופיה, נמשש את אבניה, נריח את אדמתה ונשמע את רחשיה!

אנחנו על המפה!

נחלק לכל חניך פתק קטן ונבקש מהחניכים לכתוב את שמם על הפתק.

לאחר מכן כל חניך יבחר מקום בארץ שהוא אוהב,

נניח על הרצפה מפה גדולה של א”י וכל חניך יניח את הפתק עם השם שלו במקום אותו בחר.

נערוך סבב בין החניכים, כל חניך יספר מהו המקום שבחר ומדוע בחר בו,

כאשר החניך מספר על המקום אותו בחר נשאל אותו האם היה במקום הזה,

מתי ובאיזו מסגרת (אלא אם כן החניך בחר את המקום בו הוא גר…).

חשוב לתת לכל החניכים לדבר בסבב הזה כדי שכל חניך יחווה בעצמו את תחושת הקשר למקום שבחר.

לאחר הסבב נשאל:

– האם רוב/ כל החניכים בחרו מקום בו היו בעבר? מדוע?

כפי שאמרנו קודם לכן, כאשר אנו נמצאים במקום וחווים בו חוויות הוא נטמע בתוכנו.

ההליכה והמפגש הבלתי אמצעי קושרים אותנו למקום,

מחדירים אותו לליבנו, וכך גם כעבור זמן המקום מעלה בנו זיכרונות ורגשות.

בסבב שערכנו הצפנו בעצם את כל התחושות הקיימות אצלנו לגבי המקום שבחרנו,

את הזיכרונות והאהבה שנוצרו אצלנו בזכות המפגש החי עם המקום.

הולכים בדרכם…

מהיכן התחיל הכול? מה הבטיח הקב”ה לבנ”י אם יתהלכו בארץ?

ומה אמר טרומפלדור בהקשר הזה? על כך ועוד במשחק שלפנינו…

נחלק לכל חניך דף ריק וכלי כתיבה ונבקש מהחניכים להניח את כף הרגל שלהם

על הדף ולצייר אותה. ניצור על הרצפה מעין “מסלול” המורכב מצעדי החניכים ובין הצעדים נניח ארבעה מקורות שהכנו מראש, כאשר המקור הראשון מונח בתחילת המסלול.

ניקח חייל משחק ונניח אותו על כף הרגל הראשונה,

ונסביר לחניכים את ההוראות:

על כל מקור ישנן שתי שאלות,

כל תשובה נכונה מאפשרת לחניכים להתקדם מספר צעדים.

את מספר הצעדים יש לקבוע תוך כדי המשחק עפ”י מספר כפות הרגליים המונחות,

 אם ישנו מספר קטן של כפות רגליים – תשובה נכונה תזכה ב 1-2 צעדים,

אם ישנו מספר גדול – תשובה נכונה תזכה ב 3-4 צעדים.

חשוב לשים לב שלא נפספס את המקורות עצמם ולתכנן שלאחר כל שתי שאלות החייל ינחת על המקור הבא.

מקורות ושאלות:

מקור 1:

שאלות:

1. מי אמר למי את הפסוק הזה? (הקב”ה אמר לאברהם אבינו)
2. האם אברהם ביצע את הציווי?

תנו שמות של 3 מקומות בארץ אליהם הגיע אברהם. (לדוגמא: באר שבע, אלון מורה, הר המוריה)

מקור 2:

• “כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם” (דברים י”א, כד (

שאלות:

1. מתי אמר הקב”ה לבנ”י את הפסוק הזה? (במדבר, לפני הכניסה לא”י)
2. עפ”י הפסוק, מה בנ”י צרכים לעשות כדי שהארץ תהיה שייכת להם? (להתהלך בה, להדגיש לחניכים שההליכה היא זו שמקנה לנו את א”י!)

מקור 3:

• “במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון – שם יעבור גבולנו ” (יוסף טרומפלדור)

שאלות:

1. עפ”י טרומפלדור, איזו משמעות יש להתיישבות ועבודת האדמה בארץ? (ההתיישבות והחקלאות הן אלה שקובעות את גבול השטח היהודי. כאשר אנו מתיישבים במקום מסוים, מתהלכים בו ועובדים את אדמתו – הוא הופך להיות שלנו באופן ממשי)

2. שאלה לדיון: האם אתם חושבים שדבריו של טרומפלדור מתממשים במציאות?

מקור 4:

• “אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה לחצות את עמקיה, להעפיל על פסגת הריה. לסייר בשביליה – גם הנידחים ביותר. רק כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופה, ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים, ויישוביה החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזאת” (זאב וילנאי, חוקר א”י)

שאלות:

1. עפ”י זאב וילנאי, מה יוצרת ההליכה בארץ? (קשר אמיתי לארץ ישראל, קשר נפשי ופנימי)
2. זאב וילנאי מתאר את הקשר לא”י כחוויה חושית, אילו חושים עפ”י דבריו שותפים בטיול? (ריח, ראיה, מישוש. חוש נוסף שלא מוזכר בדבריו ומשתתף בטיול הוא שמיעה)

שימו לב כי השאלות אינן קשות, והמקורות מונחים לפני החניכים.

מטרתנו היא שהחניכים יקדישו תשומת לב לתוכן המקורות ויְעַבְּדוּ אותם.

בסיום המסלול נסכם עם החניכים את המקורות שפגשנו:

מקורות אלו חשפו בפנינו באופן הדרגתי את הטעם והשורש של הנוהג הנפוץ לטייל בא”י באמצעות הליכה רגלית. ראשית פגשנו בציווי שנצטווה אברהם אבינו להתהלך בארץ,

משום שזו תינתן לו ולזרעו, בהמשך אומר הקב”ה כי ההליכה עצמה היא זו שתקנה לנו את א”י.

עלינו לשים לב למשמעותה של אמירה זו – כאשר אנו מתהלכים בא”י, אנו מביאים להתגשמות הבטחת הארץ במו רגלינו! יש להליכה שלנו כוח!

לאחר מכן ראינו את דבריו של יוסף טרומפלדור:

 שמאמין שכל שטח אדמה נוסף שאנו מעבדים מרחיב את גבולנו.

טרומפלדור איננו מדבר על הליכה וטיול דווקא אלא על עבודת האדמה,

שהיא מפגש חזק וממשי עוד יותר עם הארץ.

לסיום מתאר זאב וילנאי באופן ציורי את הקשר הנוצר במהלך הטיול וההליכה,

עפ”י דבריו לא נוצרת רק שייכות פיזית אלא גם שייכות נפשית-פנימית.

לסיום ניתן להקריא לחניכים את הקטע הבא, המספר על אחיקם עמיחי ודוד רובין מקרית ארבע שנרצחו במהלך טיול שערכו בנחל תלם.

קצת על דוד ואחיקם …
אחיקם עמיחי ודוד רובין היו מאוהבי הארץ אשר חרשו את הארץ לאורכה, לרוחבה ולעומקה …
כשם שהלכו בנחלי המדבר או הרמה כך הלכו בנחלי שומרון ויהודה.

 בלא שום הבדל ואפילו עם זיקה היסטוריתיותר גדולה.

אחיקם ודוד נפלו במלחמת כיבוש הארץ ונטמנו באדמה שכל כך אהבו, אדמת ירושלים עיר הקודש.

לא לחינם הם נקברו סמוך לקברו של גנדי, שלימדנו אהבת ארץ ישראל מהי, והיה מרבה לומר לנוער:

 “תמשיכו לטייל בנקיקים ובסדקים של ארצנו המדהימה. אך, תלכו יחפים כי אתם דורכים על הפסוקים”.

אחיקם ודוד הלכו אחר צווי הפסוקים כדי להבטיח ש”כל המקום בו תדרוך כף רגלנו יהיה לנחלה”.

הם הלכו לחוש את רוחם של קנאי ולוחמי בר כוכבא במערת טור א-צפא ושם נפלו כלוח מים בקנאתם לשם הא-ל ולשם ארץ ישראל שכל כך אהבו.

דמיהם נספגו באדמת אהבתם, אנו חשים שקול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה ואומרים לנו אל תרפו,

המשיכו לטייל בנקיקים ובסדקים של ארצנו המדהימה כי רק כך תבוא הישועה .

(מתוך אתר “חלקת השדה”)

 

אופציה נוספת לסיום:

נשיר עם החניכים את השיר “קום והתהלך בארץ”:

קום והתהלך בארץ

 

 

לסיכום

הבנו שכאשר אנו הולכים בארץ ברגלינו ממש נוצר מפגש מוחשי המוביל ליצירת קשר פנימי וחוויה נפשית.

בהמשך חווינו מחדש תחושת קשר שקיימת אצלנו למקום בו היינו, תחושה שנוצרה בעקבות המפגש שלנו עם המקום בעבר והזיכרונות שנחרתו בנו.

לסיום נחשפנו למקורות שהעניקו לנו את המסגרת ההיסטורית ובהם ראינו שעניין ההליכה בארץ קיים עוד מימי אברהם אבינו ושל הליכה יש משמעות של קניין פיזי ונפשי, ולכן כאשר אנו הולכים בארץ היא הופכת להיות חלק ממנו!