חבל על הזמן! (פעולה)

• החניכים יבינו כי כאשר אדם יוצק תוכן לזמן שלו, הוא הופך בעצם למנהל חייו ומעניק משמעות לימים החולפים. זאת לעומת אדם שימיו חולפים על פניו מבלי ש'מטביע' בהם משהו בעל ערך.
• החניכים יכירו בכך שביכולתנו לנצל את הזמן ולהספיק עוד יותר ממה שאנו עושים, במסגרת הזמן המוגבל העומד לרשותנו.
• החניכים ינסו לחשוב על תכנון זמן יעיל אשר יביא למימוש משמעותי יותר של הזמן.
• החניכים יבינו כי בחופש בא כוח הבחירה של האדם לידי ביטוי ברמה גבוהה ביותר, וזו הזדמנות לבדוק את עצמי ולראות מה באמת מעסיק אותי, מה השאיפות שלי, בעצם- מה אני רוצה מעצמי? – כל זאת דרך סדרי העדיפויות שאנחנו מעמידים לעצמנו – בניתוב משאב הזמן שלנו לתחומים השונים.
• החניכים יבינו שבתקופות של חופש, ובמיוחד בחופש הגדול, אין מסגרת שתכתיב לנו מה לעשות וכל מלוא האחריות על תכנון הזמן מוטל עלינו, ולכן ההשקעה בתכנון הזמן צריכה להיות רצינית ומעמיקה יותר.

 

המדריך יקריא לפני החניכים את הקטע הבא:

 

רינה, את כבר כמעט בת שש-עשרה.

האם מסוגלת את להאמין, שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חיי?
האדם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו.

עליו להשתדל למצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם, איני יכול לומר לך.

אילו הייתי יודע בבירור, הרי שמחצית מחידת-החיים הייתה נפתרת.

אני רק יודע שאיני רוצה להגיע לגיל מסוים,

 להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר […]

מדוע אני כותב לך כל זה? אולי כמחאה על העובדה,

שאינך מרגישה בעולם השלם שאת רוכשת עם כל יום ויום שחולף מחייך.

כבר ברגע הזה רכשת משהו. מכל טעות שאת עושה את רוכשת דבר מה,

כל רגע ורגע בחייך הוא תקופת-חיים […]  אני חייב להרגיש,

שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דין וחשבון על התקופה שחייתי,

 אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי .
) מכתבים מיוני, יוני נתניהו)

 

נשאל את החניכים: מהי השאלה שמעסיקה את יוני? למה הוא שואף?

נבין עם החניכים כי מה שמבקש יוני, ודבר זה צריך שיטריד כל אדם –

הוא לעשות דברים משמעותיים עם הזמן שחולף. בעצם, לתת לזמן משמעות.

 

המדריך יברר עם החניכים האם נושא זה מעסיק אותם.

נערוך סיעור מוחין קצר סביב הנושא.

[חשוב לשים לב! נושא זה משמעותי בוודאי לחניכים, ובבנייה נכונה של דיון, תוכל להוציא מהם מחשבות רציניות בעניין, שיוכלו להעצים את תהליך החשיבה וההפנמה השבטי. השקע בבניית הדיון ובעידוד החניכים לחשיבה בנושא ולהבעת דעותיהם ותחושותיהם.]

 

שלב ב'- תכנון זמן

המדריך יחלק לכל חניך את "עוגת שעות היממה" (עיגול המחולק ל 24 משולשים)

כל חניך יתבקש לצבוע את עוגת הזמן שלו – בהתאם לדברים הממלאים בד"כ את שעות היממה שלו.

נבדוק איזה הרכב מאפיין את חלוקת היממה בשבט.

ההוראות שנכתוב לחניכים על הדף:

"כל חלק ב"מעגל היממה" מייצג שעה.

צבעו כל חלק בהתאם למה שאתם עושים בו במהלך יממה שגרתית שלכם:

שינה- אדום, תפילה- ירוק, אוכל- צהוב, תחביבים- ורוד, עזרה לזולת (בבית ובקהילה)- סגול, חברה (בטלפון או במפגש)- כחול, למידה (שיעורי בית, הכנה למבחנים)- חום, אחר- כתום."

 

לאחר מכן נחלק את השבט לשתי קבוצות.

כל קבוצה תקבל טבלת שוקולד ובה 24 קוביות.

 בפני כל קבוצה נעמיד רשימה של אותם הדברים שצוינו קודם במעגל שעות היממה, שאנו עושים בד"כ במהלך 24 השעות העומדות לרשותנו.

נדמיין עם החניכים שכל קובית שוקולד היא שעה מתוך 24 שעות היממה.

על החניכים לחשוב כמה מתוך השוקולד ראוי לתת לכל קטגוריה שהצבנו בפניהם.

צפוי (ורצוי!) שהדבר יעורר דיון בתוך הקבוצות לעניין אופן חלוקת הקוביות.

נשאל: מדוע היה קושי בחלוקת הקוביות בין הקטגוריות השונות,

מדוע בכלל היה צורך לעורר דיון בנושא?

נגיע עם החניכים לכך שהתחושה שמה שבידינו מוגבל, כמו השוקולד, מביאה אותנו להשקיע חשיבה מרובה ורצינית לאופן חלוקתו.

למעשה ראינו מתוך הדברים שזמן גם הוא משאב מוגבל, שעלינו להתייחס לחלוקתו בצורה שקולה, מחושבת ורצינית ביותר.

נחשוב עם החניכים, מה מעוררת בנו התחושה שהזמן מוגבל?

למה מחייב אותנו הדבר? נבין שמשמעות הדבר היא שנדרש מאיתנו תכנון חלוקת הזמן שלנו, באופן מחושב, המעריך את משמעותו של כל רגע.

מבחן מימוש הזמן ניכר ביתר שאת בימי החופש, אז אין לנו 'הכתבת עיסוקים' מטעם מערכת ביה"ס, אבל אז גם מגיע המבחן האמיתי של הערכתנו את עצמנו ואת הזמן שלנו – כפי שנראה בהמשך:

 

 

שלב ג'- ומה קורה בחופש?

המדריך יחלק לחניכים את הקטע הבא, ויקרא אותו עמם:

המדריך יבקש את תגובת החניכים. גם לכם זה קורה?

למה זה קורה, או מדוע זה עשוי לקרות???

האם חופש הוא מכשול או הזדמנות (או שניהם…)?!

 

לאחר כמה תגובות ימשיך:

שאלות מנחות לדיון בעקבות הקטע:

• מה שונה בחופש מאשר בתקופת הלימודים?
• איזה אתגר החופש מעמיד בפנינו (גם אם לא נרצה)? במה בדיוק הוא בוחן אותנו?
• איך יתנהג אדם שיש לו רצונות עצמאיים בחופש, לעומת אדם חסר שאיפות ברורות?
• איזו הזדמנות לעשות עם עצמנו/לברר עם עצמנו משהו, מעניק לנו החופש?

הזמן הוא מתנה שניתנה לנו. יחד עם זאת, הוא מוגבל. התחושה שהזמן מוגבל מביאה אותנו לדאוג לתכנן אותו:

יש לנו עשרים וארבע שעות ביממה ועלינו להשקיע מחשבה בחלוקת הזמן שלנו, באופן שימלא את יומנו בדברים החשובים באמת…

כשמגיע החופש, והמסגרת כבר איננה, אנו נותרים עם כל מלוא האחריות לקבוע לעצמנו מה נעשה עם הזמן שלנו.

יש לנו בחירה מלאה. אנחנו בעצם עומדים במבחן:

האם יש לנו רצונות משל עצמנו? שאיפות משמעותיות?

השאלה "מה אנחנו רוצים מעצמנו" – "מהן באמת האבנים הגדולות בחיינו?!"

עומדת על פתחנו ומחכה לתשובה. זו הזדמנות מצוינת לערוך בירור כזה, ובהתאם לו – לתכנן את הזמן כך שנרגיש שאנו מעצבים את הימים והחוויות שעוברים עלינו, ומטביעים בהם את החותם שלנו.

בסיום הפעולה טוב לערוך בירור שבטי כזה, ולחשוב על כיווני עשייה אישיים ושבטיים, כמובן, לחופש הקרוב…