קדש עצמך במותר לך (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניכים יבינו כי חיי קדושה הם חיים מלאים ועשירים, ואין הם מצומצמים רק ל"ד' אמות של הלכה".
2. החניכים יבינו שכדי לזכות בחיי קדושה אין די בשמירה על קיום טכני של תרי"ג מצוות, כי אם נדרשת מהאדם עבודה תמידית, בכל רגע בחייו, להפיק את רצון ה' במעשיו היומיומיים, ולו הפשוטים ביותר, בחינת "בכל דרכיך דעהו" .

 

עזרים:

• כרטיסי דמויות, עותק לכל שבט או קבוצה
• כתרי פעולות ומעשים
• רחבה עם כסאות כמספר החניכים
• אביזרי תחפושת מגוונים ופריטי לבוש מסוגים שונים

 

 

בין להיות "סוס" לבין להיות "אדם קדוש"

 

למדריכים!

שלב זה נועד לסכם את הפעולות הקודמות שהועברו במהלך החודש ולחדד שוב את הנקודה,

 שקדושה בחייו של אדם יהודי אינה מסתכמת בסך השעות שבהן קיים מצוות,

 התרחק מעבירות או למד תורה, אלא היא יכולה להתפשט לכל מעשה ומחשבה בחייו,

אם הוא כיוון לפעול בהם לשם שמיים, וכך גם אמורים להיראות חיים אלו.

 

חשוב מאוד שנצליח להעביר לחניכינו את המסר שלהבדיל מהגישה על פי דתות אחרות (נצרות או בודהיזם, למשל),

שבהן קדושה היא שם נרדף לסגפנות ולסלידה מהחיים,

הרי שביהדות ככל שהאדם חי חיים מלאים ועשירים יותר בה במידה הוא יכול להשיג את הקדושה אף ביתר שאת.

(לדוגמא, כפי שמובא במסכת שבת, דף צב ע"א – "אין השכינה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר ובעל קומה"),

כלומר – הקדושה אינה מושגת מחוץ לחיים אלא דווקא באמצעותם.

 

את השלב שנועד להמחיש רעיון זה מוטב לנהל בקבוצות קטנות בתוך השבט, ואפשר לנהלו גם במליאות שבטיות כלליות.

נבקש מהחניכים לשבת במעגל, ובמרכזו נפזר כמה תמונות של אנשים,

עם משפטים המתארים את פועלם ומעט מקורותחייהם (נספח 1).

נבקש מהחניכים למצוא את הדמות שלדעתם היא הקדושה ביותר,

 ונערוך הצבעה כדי להכריע מי מבין הדמויות תזכה לתואר "האדם הקדוש".

לא נסתפק בבחירה סתמית באחת הדמויות, אלא נדרוש מהחניכים לנמק על פי מה הכריעו לבחור בדמות זו או אחרת.

אם תוצאת ההצבעה היא תיקו נבקש מכמה חניכים לייצג את הדמויות שהם בחרו ולשכנע את שאר החניכים להצביע בעבורן.

 

למדריכים:

אם תעדיפו להעביר את המסר בדרך אחרת אזי במקום להשתמש בתמונות תוכלו להציג בפני החניכים,

במליאה סניפית כללית, את הדמויות השונות, (כל מדריך יציג דמות אחרת), ואז לבקשם להכריע בין הדמויות באותו אופן כנ"ל.

 

נשאל את החניכים –

– מהם המדדים במכריעים בשאלה מיהו אדם קדוש?

– האם קדושה שייכת לתחום חיים מסוים?

– האם יכולים להיות סוגים אחדים של אנשים קדושים?

– האם כל אדם יכול להשיג קדושה?

– מתוך הדברים שלמדנו במהלך החודש, על גילויי קדושה בתחומי החיים השונים,

כיצד קדושה יכולה להתבטא בחייו של אדם, גם שלא בצמוד לספרי קודש או לארון הקודש?

 

נשמע את תשובותיהם של החניכים, וכדי לאסוף את מכלול הדברים לתובנה המתבקשת,

 נעביר לחניכים את הסיפור החסידי שלהלן, שאותו יספר בפני כל החניכים מדריך בעל כישרון דרמטי במיוחד,

או שיציגו אותו שלושה מדריכים: אחד יציג אדמו"ר, האחר יציג אברך והשלישי יציג … סוס).

 

 

בעקבות הסיפור נשאל את החניכים

– מה הייתה טעותו של האברך? כיצד הוא ראה בדמיונו "אדם קדוש"?

– מה ניסה האדמו"ר ללמדו?

 

נבדוק עם החניכים האם בשיקולים שהעלו כשבחרו את "האדם הקדוש", התחשבו רק בתחום עיסוקו,

או שבחנו את התנהלותו בכל רובדי החיים – האם התנהלות זו קשורה לקב"ה, נעשית מתוך דביקות בו, או לא.

 

 

 

 "כתר קדושה…"

נקווה שלאחר הפעילות במשך החודש כבר ספגו החניכים משהו מתודעת הקדושה השורה בחיים על היבטיהם השונים,

 והם ערים לחפש את הקדושה שבחיים ולחוש אותה, בשונה מהחסיד השוטה, שסבר שהקדושה מקומה בעינוי ובסיגוף –

בצמצום היקפה של מערכת החיים ובמיעוט כוחותיהם.

 

כדי לחזק את הפנמת העיקרון היסודי הזה, ולהמשיך ולהרחיב את הכרת מערכת הקדושה שבה חיינו יכולים להתנהל,

הרבה מעבר ל"ד' אמות של הלכה", נשחק במשחק הכיסאות, כדלהלן:

לשם ניהול הפעולה נדרש חדר גדול עם כיסאות כמספר החניכים, המסודרים בשלושה מעגלים, ובמרכז כל אחד מהם מונחת כרזה:

כרזה א': צרכים קיומיים ופעולות יומיומיות:

כרזה ב': תרבות הפנאי

כרזה ג': קיום אורח חיים יהודי

נחלק לכל החניכים כתרים שיניחו על ראשם, ועל כל אחד מהם רשום שם של פעולה או של מעשה (ראו נספח 2).

על כל אחד מהחניכים למצוא את הקבוצה שהכתר שלו שייך אליה,

 וכאשר הוא מוצא אותה הוא עולה על כסא במעגל ששייך לקבוצתו, במהירות הרבה ביותר האפשרית.

הקבוצה שהסתדרה ראשונה, ושלא נותר אף חניך השייך אליה שאינו עומד על אחד הכיסאות במעגל שלה, היא המנצחת.

 

מדריכים, לתשומת לבכם!

– אם מספר החניכים גדול ממספר הכתרים אפשר לחלק את החניכים לזוגות ולבקש מהם להחזיק את הכתר ביחד.

אם מספר החניכים קטן ממספר הכתרים אפשר להפחית מכל אחת מהקבוצות מספר שווה של כתרים,

 וזאת כדי שבסופו של דבר הקבוצות יהיו שוות במספר חבריהן, ואת הכתרים שנותרו אפשר לנצל לצורך דיון באופן הזה:

לאחר שכל הקבוצות הסתדרו על הכיסאות יספור מנחה הפעילות את מספר הכתרים שבכל קבוצה,

 ויודיע שמכיוון שכל הקבוצות שוות בגודלן צריך להכריע במשחק מי הקבוצה המנצחת, ולכן הוא מציג בפני הקבוצות כתרים,

וכל קבוצה שתשכנע אותו שהכתר מתאים לה היא שתקבלו, וכך הקבוצה המנצחת תהיה זו שמספר הכתרים שלה הוא הגדול ביותר.

למשל, המנחה יציג את הכתר "לאכול" ויבקש מכל קבוצה לתרץ מדוע הכתר מתאים לה.

– ייתכן מאד שהחניכים יסתדרו בקבוצות שונות מהמתוכנן, אבל גם אז אין מה להילחץ…

החלוקה המדויקת אינה חשובה, כמו עצם העובדה שאנו גורמים לחניכים לחלק את הכתרים לקבוצות שונות ובכך להדגים להם

שהם מגדירים לעצמם תחומי חיים שונים באופן מסוים ("להניח תפילין זה דתי, ללכת להצגה זה תרבותי ולאכול זה קיומי"…).

 

לאחר שהחניכים הצליחו להסתדר בשלוש קבוצות של תחומי פעולות שונות ננסה לכוון אותם לאפשרות של מעבר בין הקבוצות,

 וזאת במטרה לחדד את ההבנה שישנם כתרים שיכולים להיות בעצם בכל שאר הקבוצות.

 

– לעיני כולם יפנה מנחה הפעילות אל החניך שעל ראשו הכתר "לאכול", שמן הסתם נמצא בקבוצה הראשונה,

קבוצת הצרכים הבסיסיים והפעולות היומיומיות, ויבקש ממנו לעבור במהירות, בלי להפיל את עצמו או חניכים אחרים,

 שכולם עדיין נשארים על הכיסאות, לקבוצת "תרבות הפנאי".

נסביר לחניכים שבעצם "לאכול" מאז ומתמיד לא היה רק צורך קיומי אלא גם נפשי, למשל:

אנשים יוצאים לבית קפה לא כי הם רעבים אלא כי הם רוצים לבלות זמן ביחד ולשוחח בנחת.

כמו כן יש עיתונים שלמים ותוכניות רבות באמצעי התקשורת האלקטרוניים שעוסקות רק בהכנת אוכל,

 מה שמעיד על כך שהעיסוק באוכל אינו רק עניין טכני – איך להכין אוכל, אלא הוא תחביב משמעותי בעבור אנשים רבים.

דבר ידוע נוסף הוא שאוכל הוא אמצעי לחבר בין אנשים ולחזק קשרים חברתיים וכו'…

– לאחר שהחניך הגיע אל מעגל הכיסאות של הקבוצה השנייה יבקש ממנו המנחה לעבור במהירות לקבוצה השלישית:

"קיום אורח חיים יהודי", ויסביר כי כל מה שקשור לאוכל קשור גם למערכת עשירה של הלכות בתחומים שונים:

תחום ברכות הנהנין, הלכות כשרות, הלכות מאכלות אסורים וכו'

וכן מבחינה רוחנית ידוע שבאוכל ישנם ניצוצות קדושה שאדם יהודי מעלה דרך האכילה,

וכן יש עניין להרבות באכילה בשבת ובחגים ומאידך גיסא בתענית יש להימנע מאכילה…

– בו בזמן יבקש המנחה מהחניך שעל ראשו הכתר "לישון" לזוז מהקבוצה הראשונה לקבוצה השלישית: "אורח חיים יהודי",

 וזאת בשל הסיבה שישנן גם מצוות הקשורות בשינה – למשל קריאת שמע שעל המיטה, שינה בסוכה,

או המנהג להיות ערים בליל הושענא רבא או בליל חג השבועות.

– מהחניך שעל ראשו הכתר "לרקוד" נבקש לעבור גם הוא לקבוצה השלישית,

מכיוון שיש מצווה לרקוד כדי לשמח חתן וכלה או בזמן הכנסת ספר תורה לביהכ"נ, וכד'…

– מבעלי הכתרים "לשמוח","להתאבל", נבקש לדלג מהקבוצה הראשונה אל עבר הקבוצה השלישית,

שכן אמנם הן פעולות יומיומיות עבור האדם, אבל הן מתאימות גם ל"קיום אורח החיים היהודי",

שכן יש מצוות "ושמחת בחגך" ויש עניין להרבות בשמחה בחודש אדר: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ובפרט בפורים,

כמו כן יש מצוות הקשורות לאבלות – בתעניות ציבור, בשלושת השבועות או בספירת העומר…

– "לטייל בחיק הטבע": בהנחה שהחניכים מיקמוהו בקבוצה השנייה, "תרבות הפנאי",

נבקש מבעל הכתר לעבור לקבוצת הפעולות הקשורות באורח החיים היהודי, מכיוון שיש מצווה של הליכה בא"י,

שהרי על כל ד' אמות של הליכה בא"י זכאי האדם לשכר פסיעות…

– "תפילה" – אינה שייכת רק לקבוצה השלישית שכן יש הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות שמעידים על על עצמם

שיש להם שיח עם ריבונו של עולם, והם מדברים אתו בדרך האישית שלהם, כצורך קיומי.

לכן נבקש מבעל הכתר לעבור לקבוצת הפעולות הקיומיות, היומיומיות…

 

וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה על צוות המדריכים!

הרעיון הוא ליצור מצב שבו חניכים רבים יזוזו כל הזמן מקבוצה לקבוצה.

 

 

שלב ג':

 להיות אדם קדוש

כשנבחין ששלב המעבר בין הכיסאות מוצה, ושהרעיון הובן, נפתח דיון עם החניכים:

– נשאל את החניכים שזזו מקבוצה לקבוצה לאיזה קבוצה הם הרגישו שייכות חזקה יותר, ולמה?

– מה אפשר ללמוד מכך שיש כתר שיכול להופיע בכל הקבוצות יחד?

– נשאל את החניכים איזו קבוצה לדעתם היא החשובה ביותר, ומדוע?

 

ביחד עם החניכים נסכם את המסקנה כי אמנם ישנם כתרים שמתאימים לכל הקבוצות,

אך ההתאמה לכל קבוצה מתאפשרת רק אם מתעמקים ברבדים שונים של הפעולה.

לדוגמא: אכילה באמת יכולה להיות מוגדרת כצורך קיומי, או כבילוי תרבותי,

אך ברובד עמוק יותר האכילה בעצמה יכולה לבטא חלק מעבודת ה' שלנו, לא פחות מהברכות שמלוות אותה לפניה ואחריה .

לדוגמא: בערב יום הכיפורים מצווה להרבות באכילה ובשתייה, עד כדי שחז"ל (בבמסכת ראש השנה דף ט ע"א) אמרו:

 "כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי"- כלומר האכילה בערב יוה"כ שקולה כנגד כל עבודת יוה"כ!

 

נשאל את החניכים:

– האם תוכלו לחשוב איזו קבוצה יכולה לכלול את כל הכתרים יחד?

נרמוז, שבמהלך החודש ניסינו לברר יחד את התשובה… באופן כללי אפשר להגיד שכל הכתרים יכולים להיכלל בקבוצת "חיי קדושה".

חשוב שנסביר לחניכים שהקושי לכלול את כל הכתרים בקבוצה אחת,

 והיכולת שלנו לחלק פעולות שאנחנו עושים במשך היום לקטגוריות שונות, למשל לשלוש הקבוצות הנ"ל,

נובעת מהעובדה שכנראה עדיין יש לכל אחד מאתנו ציור אולי מעט ילדותי על המושג חיי קדושה…

 

נסכם עם החניכים את מה שעברנו עד כה בפעולה:

ממשחק הדמויות ומהסיפור החסידי שבהם פתחנו את הפעולה הבנושאין "ציור", תיאור אחד, לדמותו של אדם שחי בקדושה,

כי אם כל אחד ואחת מאתנו יכולים להחיל את הקדושה בחייהם, אם אך נרצה בכך ונעבוד למען מטרה זו,

והדבר יבוא לידי ביטוי בכל היבט שבחיינו, בכך שיהיה דבוק בקודש ומחובר אליו.

 

אמרה חסידית ידועה אומרת: "היכן נמצא ה'? בכל מקום שתפנה לו מקום". ההבנה שמתחדשת לנו היא שקדושה,

הדבקות בריבונו של עולם, אינה נמצאת רק בגבולות ביהכ"נ ובית המדרש, היא גם אינה בלעדית רק למעשי חסד וצדקה.

אפשר למצוא אותה "אם רק נפנה לה מקום" בכל תחום אחר בחיים: גם באכילה, בשתייה ובשאר הפעולות השגרתיות מדי יום ביומו…

הקדושה יכולה לחול גם על המעשה הקטן והפשוט ביותר, אם רק כוונת האדם היא לדבוק בריבונו של עולם בזמן העשייה,

 ואם הוא לוקח את הכוחות ואת הכישרונות שהעניק לו ה' ובאמצעותם מביא ברכה לו ולעולם.

הציווי "קדושים תהיו" אינו שייך רק לעולמם הרוחני של משה רבנו וזקני העדה כי אם לכל אחד ואחת מעמ"י, אפילו לפשוטים שביניהם…

כפי שאמרנו, הדרך לקדושה אינה רק באמצעות קיום מצוות (שכמובן הן הבסיס לעבודת ה') כי אם גם דרך כך שאנחנו מכוונים את מעשינו שביום יום לשם שמיים, כדי לעשות נחת רוח לריבונו של עולם!

 

 

שלב זה נועד לחדד את הנקודה שכדי להשיג קדושה אנו צריכים לעבוד את ה' בדבקות ובמסירות.

כלומר – לא להסתפק בקיום מצוות והתרחקות מהעבירות,

כי אם להשתדל ללא הרף לבדוק אם כל מעשה או מחשבה שלנו ביום יום יכולים לגרום לנחת רוח לריבש"ע או חלילה למורת רוח לו,

 ומתוך כך לפעול במציאות.

 

לשם כך נציג בפני החניכים את הסיפור הזה:

היה היה מלך חכם, ולו היה שני בנים. לעת זקנתו התלבט המלך מי מבין שניהם ראוי לרשת את כיסאו.

שני בניו היו בעלי מידות טובות, חכמים ואמיצים, כך שהבחירה ביניהם הייתה קשה עד מאוד.

לבסוף טיכס עצה עם שריו והחליט להעמיד את בניו במבחן, ללא ידיעתם:

הוא קרא לשניהם וביקש מהם להשגיח על ממלכתו, מכיוון שהוא יוצא לביקור ממלכתי מעבר לים.

הוא חילק ביניהם שווה בשווה את הממלכה וביקש מהם לשמור עליה, ולדאוג ככל האפשר לשלום התושבים.

למחרת יצא עם שריו מהארמון ומיד התלבש בבגדי איש פשוט, ונראה כאחד הכפריים.

הבנים החלו את יומם הראשון כמלכים. הבן הבכור הסתכל בגאווה מול הראי בחדרו ואמר "אני המלך! סוף כל סוף!"

יצא לאחר מכן עם יועציו לשוק ,דאג שכל התושבים יחלקו לו כבוד ויערכו לו מסיבות, וחזר לביתו לסעוד סעודת מלכים כראוי לו,

 עם חבריו ועם בני משפחתו.

הבן הצעיר צעד מקצה לקצה בחדרו ומלמל, "כיצד אוכל למלא את רצון אבי?

מה ראוי לי לעשות כדי שכשיבוא אבי הוא ישמח שנתן בי אמונו, וכך אגרום לו נחת רוח?…"

כך ישב בחדרו שעות ארוכות, אפילו בלי לאכול את ארוחותיו, ותכנן תוכניות רבות לשיפור חיי התושבים .

המלך המחופש עקב יום יום אחר בניו וראה כיצד הם פועלים בתור ממלאי מקומו.

הבכור אמנם קיים את חובותיו הבסיסיות בתור מלך ודאג לקיום בסיסי של חלק הממלכה שבאחריותו,

אך בכל זמן פנוי השתדל ליהנות מחיי המלוכה – במסיבות, בטיולים ובארוחות פאר.

הצעיר לא נח ולא שקט מבוקר ועד ליל. כל יום ביקר את תושביו, שעד מהרה כבר הכירוהו בשמו,

והקשיב לבקשותיהם ולסיפורי צרותיהם. הוא עשה זאת במתינות ובמאור פנים, והבטיח לשפר את מצבם.

כל ערב ישב בחדרו וערך חשבון נפש מה הספיק היום לתקן בממלכה, ומה ראוי להוסיף ולשפר.

ראה המלך את שני בניו ובלבו גמלה ההחלטה למי ייתן את כתר המלוכה בבוא היום…

 

צוות הדרכה יקר! היו מודעים להבדל שבין "לספר סיפור" סתם, לבין להפוך את העלילה לחיה,

מרתקת ומעוררת עניין וחשיבה בקרב החניכים.

את ההבדל תוכלו לחולל בהכנה דרמטית של הסיפור ובהפיכתו למחזה שצוות ההדרכה כולו שותף בו (ואולי אף חברים מחב"ב),

מחזה שיהיה "צבוע" בלבוש מעניין ובאביזרים נוספים לו!

 

לאחר הצגת הסיפור נפתח דיון עם החניכים:

– למי מהבנים, לדעתכם, ראוי להעניק את המלוכה? מדוע?

– הבן הבכור קיים את כל חובותיו הבסיסיות בתור מלך. מה אתם אומרים על התנהגותו? האם ראוי הוא לכתר המלוכה? מדוע?

– הבן הצעיר הוסיף על חובותיו הבסיסיות משימות רבות שאביו לא ביקש ממנו לעשותן. מדוע פעל כך?

– האם יש לכם רעיון מה הנמשל לסיפור זה?

 

נוכל להסביר את הדברים:

המלך הוא ריבונו של עולם,

המעניק לנו עם ישראל, בני המלך,

ממלכה – והיא חיי העוה"ז,

עם תושבים – שהם כוחות הגוף והנפש שלנו.

בממלכה זו המלך מתחבא… ולכן אם נבחר בכך אנו יכולים לעשות בעצם ככל העולה על רוחנו.

 אמנם הוא עוקב אחרי כל מעשה שלנו, אבל הוא עושה זאת בהסתר. לא לשווא נקרא העולם "עולם" – מלשון העלם .

המלך, ריבונו של עולם, מעניק לנו חובות בסיסיות הראויות לבן מלכים, והן המצוות והתורה.

בסיפור הבחנו בשתי דרכים לקיים את מצוות המלך:

– הדרך הראשונה הינה לקיים את החובות ותו לא. בשארית הזמן הפנוי אפשר לזלול ולסבוא במסיבות ובנשפים,

אפשר להתמלא ובגאווה עצמית ולרדוף אחר הכבוד, כאילו לנו באמת שייך העולם, כפי שעשה זאת הבן הבכור,

שעמד מול הראי ואמר "אני המלך!".

במקום לטפל בתושבים ולמלא את חסרונם, כלומר – לתת לכוחות הגוף ומידות הנפש שלנו את מה שראוי להם,

הבן הבכור כמעט מתעלם מהם ורק מבקש מהם לכבדו ולערוך לכבודו מסיבות, כלומר – למלא את צרכיו הארציים.

מציאות זו נקראת בפי חז"ל – "נבל ברשות התורה". זהו אדם שאי אפשר אמנם לבוא אליו בטענות,

כי הוא מקיים את כל המצוות, אבל עדיין חז"ל מכנים אותו נבל –

"והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין,

א"כ ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו,

 וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה." ("קדושים תהיו", ויקרא יט', רמב"ן ).

 

– וישנה הדרך השנייה לקיום מצוות המלך, והיא קיום המצוות ומה שמעבר להן .

הבן הצעיר אינו מסתפק רק בלעשות את מה שאביו ביקש ממנו. אין הוא מנסה רק "לצאת ידי חובה",

אלא הוא באמת רוצה לשמח את אביו… אין הוא עושה דברים כדי לקבל שכר או טובת הנאה,

אלא הטובה שלו היא העובדה שהוא מסב הנאה לאביו… זהו עובד אלקים אמיתי,

שקיום המצוות אצלו אינו בגדר עול שיש להיפטר ממנו, אלא חלק ממימוש רצון הממלא את כל חייו – להסב נחת רוח לאביו שבשמים!

 

את שתי הדרכים הללו, מציג בדבריו אחד מהאחרונים, הרב ישעיהו שפירא זצ"ל

 ("האדמו"ר החלוץ", אחיו של האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד בעל "אש קודש") :

 

מדברי הרב שפירא זצ"ל אנו למדים כי מי שרוצה באמת להדבק בריבונו של עולם צריך לא רק לקיים את ההלכות עצמן,

 כי אם להבין את הרוח הטמונה בהם ולנסות לפרוט אותה לפרוטות היום יום – במעשים הקטנים והפשוטים ביותר.

 

 

בתחילת הפעולה ניסינו להדגיש כי את הקדושה אפשר וצריך להשיג בכל תחומי החיים,

אם מכוונים בהם לשם שמיים – החל מקיום צרכים בסיסיים כאכילה ושינה וכלה בגילוי כוחות יצירה באדם –

כתיבה, שירה, ציור וכו'. כמו כן ניסינו להבהיר שמכיוון שקדושה אינה רק סך המצוות ולימוד התורה של אדם בעולם,

ממילא אין היא שייכת רק ל"יושבי בית המדרש ובתי כנסיות"כי אם לכל יהודי, ולו הפשוט ביותר.

לכן כל יהודי מחויב להחיל את הקדושה על כל חלק בחייו, כפי דרגתו. אין תירוצים…

השלב השני של הפעולה עסק בכך שאפשר להשיג קדושה ע"י דבקות בריבונו של עולם.

דבקות משמעותה שאני כ"כ אוהב ורוצה לעשות נחת רוח לאבי שבשמים,

עד כדי כך שכל פעולה שלי או כל מחשבה שלי מכוונים לעשיית רצון ה', גם כשהדבר כרוך בוויתור על נוחות,

על הרגלים או על רצונות פרטיים.

משום כך כאשר ריבונו של עולם מצווה אותי דבר אני מנסה "להגדיל ראש" ואינני מסתפקרק בלסמן וי על קיומה של מצווה כלשהי,

(שכמובן זה דבר גדול כשלעצמו), אלא חושב איך גם ביום-יום השגרתי שלי אני מכניס את הרצון שלי לעבוד את ה' בכל מעשה ומחשבה,

בבחינת "בכל דרכיך דעהו".

 

"שמעו אלי יודעי צדק, עם תורתי בלבם…" (ישעיה נ"א, ז)."ויש מפרשים,

אם תדרשו את ד' לדעת תורתו ומצוותו הוא יבוא ויורה אתכם צדק,

על דרך 'הבא לטהר מסייעין אותו'" (רד"ק).

נכון, לחיות חיי קדושה זו משימה קלה וקשה כאחת, קלה – מכיוון שאפשר להשיגה בפעולות פשוטות ביותר,

וקשה בשל כך שהיא מחייבת עבודה תמידית על מידותינו ,

על שאיפותינו ועל מעשינו.

עם זאת תמיד צריך לזכור שכשאדם משתדל מלמטה מסייעין לו מיד מלמעלה,

ויה"ר שנזכה להשתדל ללא הרף להיות בנים שעושים נחת רוח לאביהם שבשמים!

 

 

בטיחות

בעת המשחק על הכיסאות יש לוודא שהחניכים נוהגים בזהירות.