חנוכה – הודאה ופרסום הנס (פעולה)

מטרות

• החניכים ילמדו להבחין בניסים הקטנים ובדברים הטובים הסובבים אותנו.
• החניכים “יפרסמו” ניסים שאירעו להם.

• אביזרים להצגת הסיטואציות
• קטע להקראה
• ביום חול- בריסטול וכלי כתיבה
• בשבת- סביבון

 שלב א

בשלב זה נלמד להבחין בניסים הקטנים המתרחשים בחיי היום- יום:

נבקש מספר חניכים מתנדבים שיציגו את הסיטואציות הבאות בפני שאר החניכים:

• שי עלה לאוטובוס וכאשר הגיע תורו לשלם לנהג, ראה לפתע שהכרטיסייה שלו נגמרה ושאין לו גם כסף מזומן לשלם על הנסיעה. לפתע ראה שי את דוד מהכיתה שלו יושב באחד הספסלים באוטובוס, שי ניגש לדוד ודוד הלווה לו כסף לנסיעה הביתה.
• ביום שני נערך המבחן השנתי בתורה בכיתתה של נחמה, נחמה הצליחה לענות על רוב השאלות אבל את התשובה לשאלה הגדולה היא לא זכרה. בדקות האחרונות של המבחן נזכרה לפתע נחמה בחומר שלמדה וברגע האחרון ענתה על השאלה. כשקיבלו את הציונים ראתה נחמה שקיבלה 18 מתוך 20 נקודות על תשובתה!
• אוריאל התעורר מעט מאוחר היום ופספס את ההסעה לבית הספר, בתחנה הוא ראה את משה שלמד שנה שעברה בבית הספר שלו. משה אמר לו שיש אוטובוס שמגיע קרוב לבית הספר ושיהיה עליו ללכת מעט ברגל מהתחנה בה ירד.
• בכיתה של מעיין נערכו בחירות לוועדות השונות, מעיין רצתה מאוד להיבחר לוועדת ימי הולדת, אך לצערה לא נבחרה, במקום זה נבחרה לוועדת ביקור חולים. במשך השנה גילתה מעיין שהיא נהנית מאוד מהתפקיד בוועדת ביקור חולים, ואפילו קיבלה מחמאות מהחברות ומהמורה על כך שהיא ממלאת את התפקיד היטב ושהוא מתאים לה מאוד.
• ברחוב של אסתר ונעמה בונים כמה בנינים חדשים ולכן פעמים רבות הרחוב מלוכלך וחומרי בנייה שונים פזורים בו. באחד הימים כשהלכו אסתר ונעמה ברחוב כמעט נתקלה נעמה במוט ברזל שבלט מהמדרכה, בשנייה האחרונה אסתר עצרה אותה ומנעה ממנה ליפול.

(ניתן להחליף את הסיטואציות בכל סיטואציה שנראית לכם רלוונטית לחיי החניכים).

בסיומה של כל הצגה נבקש 2 חניכים מהקהל, חניך אחד ידגיש את הדברים המעצבנים בסיטואציה,

וחניך אחד ידגיש את הדברים הטובים. לדוגמא:

 “אוף! איחרתי את ההסעה ועכשיו אני אצטרך לשלם לאוטובוס וגם ללכת ברגל”

לעומת “מזל שמשה בדיוק היה פה ואמר לי שאפשר לנסוע גם באוטובוס, בזכותו לא איחרתי לשיעור”.

לאחר כל הסיטואציות נראה עם החניכים שישנם הרבה דברים טובים קטנים שקורים לנו בכל יום,

השאלה היא במה אנחנו מתמקדים? האם אנחנו מצליחים להבחין בדברים הטובים,

בניסים הקטנים שמתרחשים סביבנו כל הזמן?

 

 שלב ב

נקרא לחניכים את הקטע הבא, שמבטא את הרעיון מהשלב הקודם,

בנספח מופיע המשך לקטע בו אסתר קל מספרת על כמה מקרים שאירעו לה עצמה:

 

על ניסים ונפלאות/ אסתר קל
…יש האוהבים את חנוכה בשל סופגניה,

יש האוהבים את חנוכה בגלל לביבות ואני אוהבת את חנוכה בגלל הנסים ובגלל הנפלאות.
מוכרחה אני להודות, יותר מכל, חיבה יתרה יש לי לנסים. לא חשוב איזה, אפילו קטנים.

טוב, כמה פעמים בחיים יכולים להיות דברים גדולים כמו בית המקדש והשמנים?

 

יש ימים שבאים לי שנים-שלושה נסים ביום. ככה, ממש, על כף היד!

ויש ימים ארוכים בלי אות- שממה.

יש ימים שאתה יכול לשים לפני נס גדול ונורא שממש היה ועבר פה- ואני לא רואה אותו.

לפעמים עוברת על פני נפלאה, ממש לפני האף ואני לא משגיחה.
העניין עם נסים הוא שכל הזמן צריך להיות להם ערים, מפני שרוב הזמן הם מתחבאים,

ורק לפתע פתאום, כמו נס, הם מגיחים ועוברים. והנסים הם מטבעם צנועים, ולא קופצים בראש.

כי הרי הם לא מהתקופה הזאת, הם קדומים!
יש ימים שכל דקותיים הוא נס! ממש מול העיניים. בכל זאת כיבתי את הגז והבית לא עלה בלהבות,

ברגע האחרון נעצרתי ובדרך נס לא השתטחתי בשלולית המים,

ברדיו נגנו בדיוק את השיר שזימרתי בראש, או השאירו לי מים חמים באמבטיה,

והיום, פתאום, אחרי שנים, פגשתי באמת את האיש שאהבתי בחלום.
לקום מוקדם בבוקר ולראות מחדש את השחר- נס! להקשיב לגשם היורד ואתה בשמיכה חמה- נפלאה!
לחוש תקווה, ללטף אהבה, לחיות למען מה- זוהי נפלאה גדולה.
ודאי אפשר על כל דבר לשמוט את זוויות הפה ולומר: “אז מה?!”

אך אפשר כל יום בתמיהה חדשה לפקוח עיניים לומר: “אלוהים, איזה נפלאה!”

ניתן לסיים את הקראת הקטע בנקודה זו וניתן לקרוא גם את ההמשך, המופיע בנספח בסוף הפעולה.

 

 שלב ג

לאחר שלמדנו להבחין בדברים הטובים ולהתמקד בניסים הקטנים, עלינו גם להודות לקב”ה.

בחנוכה אנחנו לומדים שחלק מההודאה היא פרסום הנס ברבים, כדי להגדיל את שמו של הקב”ה בעולם.

בשלב זה ניתן לחניכים לחשוב על ניסים קטנים/ גדולים שאירעו להם ונערוך “פרסום הנס” סניפי.

נכין מראש בריסטול גדול, בצורת חנוכייה/ נרות וכד’ ובראשו נכתוב “פרסום הנס- שבט ______!

נניח על רצפת החדר את הבריסטול וכלי כתיבה.

נבקש מהחניכים לרשום על הבריסטול בקצרה נס אחד שארע להם ושהם רוצים להודות עליו.

לאחר שהחניכים יסיימו לרשום את סיפוריהם –

נתלה את הבריסטול במקום מרכזי בסניף ונשאיר אותו תלוי במשך כל ימי החנוכה.

בשבת- ניתן לפרסם את הנס בע”פ:

נעביר סביבון בין החניכים וכל חניך בתורו יסובב את הסביבון,

חניך שהסביבון שלו נפל על האות נ’ (נס) ישתף את שאר החניכים בנס פרטי שאירע לו.

חנוכה שמח! שנזכה לניסים ופרסומים רבים!

נספח

המשך הקטע- על ניסים ונפלאות:

פעם הייתה לי נפלאה כפולה ומכופלת ומעשה שהיה כך היה: הלכתי בחלוק לקנות שמן בפינה,

 בבית ישן תינוק בן שנתיים ותבשיל רתח על הכיריים והדלת נסגרה ללא תקנה והמפתח בפנים תקוע במנעול!

ואני בר שומעת שהתינוק מתהפך, וקול שיעול עולה מן המיטה, ואני מריחה ריח חרוך מן התבשיל,

 ואני עומדת חלוק ובקבוק, וחושבת: ועכשיו מאין יבוא עזרי? עוד אני שואלת את נפשי ונס ראשון קרה לי.

“הרי זו מעלה” אמרתי לעצמי, “שאת גרה בקומה ראשונה-גבוהה,

וחלון האמבטיה בחזית ואפשר לתפס ולהיכנס, אם רק משהו יעלה אותי על הכתפיים!

אלא שהימים ימי קרה, והחלון סגור! אך זכוכית היא!” אמרתי לעצמי,

“וגם זה נס, זכוכית אפשר לשבור על נקלה!”
עוד אני תוהה ובוהה בצעדים כבדים הגיע השכן אפריים מן העבודה. “או” אמרתי לו,

“הרי אתה ממש נס משמיים!” וכשאני עומדת אצלו הכן על הכתפיים

 ובכל עוז מרימה קורה כדי לנפץ את זכוכית החלון ולהיכנס לדירה, אני שומעת, כמו מן האגדה,

כמו מן החלום, קול פושט ועולה ברחוב: “ז-ג-ג!!”
“הי! אדוני!” קראתי במלוא גרוני, “חכה נא רגע בבקשה,

אני רק שוברת כאן חלון אחד של אמבטיה ואז תועיל טובך, תכף ומיד, להתקין כאן זכוכית חדשה,

כי הילד בפנים חולה, והרוח קרה…”
וכך היה! נס של ממש, ביום אפור של חורף, שימצא לך ממש מתחת לאף זגג בשעה המתאימה,

ושיתרצה לבוא לסתם אישה, בשביל חלון קטן של אמבטיה גבוהה…
ונס אחר קרה לי, גם הוא אמיתי. מעשה שהיה כיצד התקבלתי יום אחד לעבודה.

“את מדברת צרפתית?” ראיין אותי המנהל כשבאתי אליו בעקבות מודעה. “לא” אמרתי, “רק שומעת”.

“את כותבת מכתבים מסחריים?” הוסיף ושאל. “מוכרחה להודות”, אמרתי,

“עד עתה כתבי בעיקר מכתבי אהבה.” “בקיאה בניהול? צנזור? כתיבה במכונה?”

“אנסה, ” אמרתי בכל עוז, “אשתדל מאוד. לא ניסת עד כה”- והתקבלתי! האל יודע משום מה!
על כן עצתי היא, היו נא זהירים בנסים. בעיקר בקטנים שבהם, היו כל הזמן מחכים להם.

הם ישנם, הם רק מתחבאים ורק לפתע מגיחים. שלא תחמיצו חס וחלילה.

שלא יעברו לכם  כך סתם הימים. הנסים כל כך מגוונים את החיים!

וזאת לדעתי עוד: הנסים לא אוהבים להשתהות, אבל כל אחד,

עם קצת התאמצות וכוונות טובות יכול לראות אותם.