מטרות הפעולה:

• להדגיש שכל אדם שונה וייחודי החל מהפרטים הקטנים עד לדברים המשמעותיים כמו דעות אישיות
• הבהרת והדגמת השוני בין החניכים
• הדגשת הייחוד של אדם

שלב א’:

• מתחילים במס’ שאלות מהירות באופן אקראי: בן כמה אתה? מה הגובה שלך? איזה צבע אתה אוהב? מה אתה אוהב לאכול? וכו’
• כל חניך יקבל דף ויצייר או יכתוב משהו שמייצג אותו. אחרי שעושים סבב דפים:
• ש: מה זה מלמד אותנו שכל אחד עשה דברים כ”כ שונים?
  ת: כל אחד הוא יחיד ומיוחד ואין איש שדומה לו. כל אחד אוהב דברים שונים, מקצוע שונה בבית הספר וכו’

• מציגים לחניכים רשימת משפטים, עושים סבב וכל חניך יאמר אם הוא מסכים עם המשפט או לא וינמק.
  לדוגמא:
  1. כשתלמיד מפריע המורה צריכה להוציא אותו מהכיתה.
  2. אני הכי אוהב ללמוד דף גמרא.
  3. אני אוהב את הקיץ.
  4. אני אוהב ללכת לים ולבריכה כמה שיותר
• כמו שאנו רואים גם בדברים האלו לא כולנו מסכימים. כמו שכל אחד מאיתנו מבין שהוא יחיד ומיוחד במחשבות שלו ובמה שהוא אוהב
  ככה אנחנו צריכים גם לזכור שכל אחד אחר הוא גם יחיד ומיוחד ושיש לו דעות שונות.
• אפשר לתת דוג’ שנראית לנו רלוונטית לקב’ ולגיל: כמו שאם יש מישהו שאוהב ספרים או שירים שונים ממני לא אומר שהוא
  פחות מיוחד או מועורך או מוזר, אלא פשוט שהוא שונה ממני ואוהב דברים אחרים.

שלב ג’:

• לערוך דיון סביב הסיפור- “לעולם אין לדעת”- נספח 1.
• לחניכים בשבטים הצעירים, או אם מרגישים שהסיפור השני יותר מדי עבורם – אפשר להקריא להם את הספר “הדג שלא רצה להיות דג” (נספח 2) וסביבו לפתח דיון.
• חלוקת החניכים לקבוצות של גג 4 חניכים ולבקש מכל קבוצה לקחת מס פריטים שיש עליהם או בחדר וליצור בובה בדמות אדם.
  אחר כך כל קבוצה מציגה את הבובות שיצרו ויספרו ממה עשו אותה ומאיפה הגיעו הפריטים.

שילוב בין אנשים שונים יכול להביא לדברים נפלאים. לדוג שרוצים לשחק כדורגל אם כולם יהיו שוערים או חלוצים אז יהיה קשה לשחק,
לכן צריך שכל השחקנים יהיו שונים ביכולות שלהם ובמה שהם אוהבים לעשות

לחידוד דברי הסיכום להקריא נספח 3: דליים סדוקים.