סיפורו של מיכיהו

(מעובד עפ”י ספר מלכים א פרק כ”ב)

שני מלכים, כל אחד מהם לבוש בבגדי מלכות, ישבו זה ליד זה בשער העיר שומרון.

למולם התקיים פסטיבל של ארבע מאות נביאים. כמו במקהלה חזרו הנביאים ואמרו בקצב ובמנגינה:

עלה והצלח

עלה רמות גלעד ונצח

עלה ולחם

כי ה’ נותן בידך את ארם.

מעל מקהלת הנביאים עמד כמנצח צדקיה בן כנענה, וקרני ברזל גדולות מעטרות את ראשו.

בנותנו אות, היו הנביאים משתתקים והוא היה מניף את ידיו ומראה את בהן את קרני הברזל, ותוך כדי כך מכריז ואומר :

כה אמר השם, באלה תנגח את ארם עד כלותם.”

 

אחאב מלך ישראל, הביט במחזה ורוחו הייתה טובה עליו. עתה הוא היה בטוח בעצמו יותר. אכן, לבטח הוא יצליח לנצח את ארם

ולהשיב את רמות גלעד לישראל. לא רק זאת, אלא שגם יהושפט מלך יהודה יאות עתה להצטרף למלחמה עם סוסיו ומרכבותיו.

בהצטרף שני הצבאות זה לזה יהיה הנצחון על ארם מובטח.

אחאב הפנה מבטו אל מלך יהודה, האם עכשיו תנוח דעתו של המחותן שלו (בתו של אחאב עתליה נשאה לבנו של יהושפט- יהורם)

ולא יהסס עוד להצטרף אליו? מנהגים מוזרים לו למלך יהודה, אין הוא יוצא למלחמה לפני שדורש הוא בדבר השם.

כנראה שביהודה, רבים הם נביאי השם, אך כאן בממלכתי, יהא עליו להסתפק בנביאי הבעל. כך הם מנהגי המקום.

הוא לכשעצמו לא נזקק לא לאלו ולא לאלו. מלחמה לטעמו היא עניין למלכים ולא לנביאים. בכל זאת עכשיו הוא בטוח בעצמו יותר,

הן כל הנביאים מנבאים את נצחונו במלחמה.

יהושפט, עדיין נראה היה מוטרד. – האין פה נביא לה’? שאל את אחאב, ‘בטרם צאתנו למלחמה בארם רוצה הייתי לקבל את ברכת נביא השם’.

אחאב לא ירד לסוף דעתו, לא לגמרי הבין מה רע בארבע מאות הנביאים שקבץ, אך משום כבודו של מלך יהודה ענה:

“ישנו פה בשומרון גם נביא לה’, אך אני שונא אותו, משום שתמיד הוא מנבא עלי רע. מיכיהו בן ימלה – זה שמו.”

יהושפט נע באי-נוחות, הוא היה ירא שמיים ולא אהב לשמוע את הדברים. הוא הבין שאין זה הזמן המתאים ללמד את אחאב

כי נביאי ה’ אינם מתנבאים מליבם, אלא מוסרים את דבר ה’ בלבד, ולכן רק אמר בקצרה: אל יאמר המלך כן.

אחאב הבין כי אם אינו רוצה שיהושפט יסרב להצטרף למלחמה בארם, מוכרח הוא להפיס את דעתו.

על כן פנה לאחד ממשרתיו והורה לו: “הבא לכאן במהירות את מיכיהו בן ימלה.” המשרת הנאמן מיהר לבצע את השליחות. –

“המלך קורא לך”, אמר למיכיהו, “בוא עימי לשער העיר”. בדרך חש המשרת כי עליו לייעץ דבר מה למיכיהו –

“שמע, אמר לו כל הנביאים מנבאים טוב על המלך, אל תקלקל, דבר גם אתה דברים טובים על המלך.”

מיכיהו כבר הכיר את הרוח השלטת כאן בממלכת ישראל. המשרת שקרא לו כמו המלך ששלח אותו, וכמו מרבית הציבור,

אינם מבינים שלא כנביאי הבעל נביאי ה’. בעוד נביאי הבעל יודעים לכוון לליבו של השואל ולהגיד לו את מה שהוא רוצה לשמוע,

נביאי ה’ אינם מתעניינים ברצון השומעים, אלא מחויבים לומר את דבר ה’ שהושם בפניהם. –

“את אשר יאמר ה’ אלי אותו אדבר”, השיב בקצרה.

 

משהגיעו לשער העיר שמע גם מיכיהו את מקהלת הנביאים : עלה והצלח, עלה ונצח. – “אמור לי מיכיהו”,

פנה אליו אחאב: הנלך למלחמה על רמות גלעד? האם ננצח? פסטיבל הנביאים השתתק לרגע

ומיכיהו חיקה את נעימת קולם: עלה והצלח, עלה ונצח! הדבר חרה לאחאב, הוא הבין היטב כי מיכיהו מהתל בו. –

“הרי בקשתי ממך לדבר אלי רק בשם ה'” גער במיכיהו. -“אה, את דבר ה’ רוצה אתה לשמוע”, הנהן מיכיהו,

“אם כך שמע נא מה ראיתי במראה הנבואה: ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה,

ויאמר ה’: לא אדונים לאלה, ישובו איש לביתו בשלום.”

 

אחאב התאדם, היטב הבין את דברי הנביא – מבשר הוא לו, כי הוא המלך אחאב ימות במלחמה, בעוד שאר הלוחמים

ישובו לבסוף לביתם בשלום. – “רואה אתה”, פנה למלך יהושפט, “תמיד אומר עלי האיש הזה דברים רעים.”

מיכיהו לא יכול היה לשתוק, “אם כך שמע את דבר ה'” אמר בתקיפות לאחאב, “ראיתי את ה’ יושב על כסאו למשפט,

וכל המלאכים עומדים סביבו. ואשמע את ה’ פונה לכל מלאכיו וישאלם: ‘מי יפתה את אחאב ללכת ולהילחם בארם?

מי יפתה את אחאב לצאת למלחמה בה יפול וימות?’ או אז יצא הרוח והציע את עצמו – ‘אצא אני!’ התנדב הרוח.

‘ואהיה לרוח שקר בפי כל נביאיו, משישמע אחאב את כל נביאיו מעודדים אותו להילחם בארם, וודאי יתפתה ויצא למלחמה,

בה ימצא את מותו. הנה, אדוני המלך, רוח שקר בפי כל נביאך, כולם כאחד דוחקים בך לצאת למלחמה

בה תמצא אותך הרעה שהכין עבורך ה’. צדקיה בן כנענה, מנהיג הנביאים, בעל קרני הברזל, לא יכול היה שלא להתערב.

מיד ירד מהבמה ונגש אל מיכיהו. הוא הניף את ידו וסתר על לחיו של מיכיהו, “כיצד זה עברה רוח ה’ ממני לדבר אליך?

שאל בלגלוג את מיכהו. אף אחד מבין כל הנוכחים לא בא לעזרת נביא ה’.

 

אפילו יהושפט מלך יהודה הביט במחזה ולא התערב. למרות הביזיון שספג, לא נרתע מיכיהו והשיב בתקיפות לצדקיה:

“עוד מעט יגיע יום המלחמה ואתה תחפש לך מקום להחביא את עצמך. מרוב בושה לא תעז להראות את פניך.”

אחאב החליט להתערב בדיון. הוא פנה למשרתו והורה לו: “קח את מכיהו והביאהו אל אמון שר העיר ואל יואש בן המלך,

אמור להם כי ציוותי לאסור אתו בבית הכלא עד בואי מהמלחמה בשלום!” מיכיהו, עדיין לא נרתע, למרות הידיעה על מאסרו הקרוב

הפנה מבטו אל אחאב ואמר: “אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה’ בי” הוא הפנה מבטו גם אל יהושפט והוסיף ואמר:

“שמעו דבר ה’ השבטים כולם”! בעוד מיכיהו מובא אל בור כלאו, התכוננו שני המלכים לצאת למלחמה.

יהושפט החליט ללכת אחרי דברי רוב הנביאים ולהצטרף לאחאב.

 

זכות אבותיו וזכות תפילתו אל ה’ עמדה לו ליהושפט על אף שלא נשמע לדברי נביא ה’ . יהושפט יצא מהמלחמה בארם בשלום.

אך אחאב, אכן מצא בה את מותו. כדברי הנביא מיכיהו כך היה, אחאב מת במלחמה בעוד חיילי ישראל כולם שבו לביתם בשלום.