חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הרב נח ויינברג

נושא: אמונה בעצמי
סוג פעילות: חומרי העשרה
מתאים לגיל: חב"ב (ט ומעלה), נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: קלילה

אני האמיתי

פעם היה בחור צעיר, שהיה נוהג לשוחח עם אחרים כשהראש שלו מוטה מעט הצידה,

משום שפעם מישהו אמר לו, שהפרופיל שלו דומה לזה של שחקן מפורסם…

רוב האנשים לא חשבו שיש לו פרופיל של שחקן, אלא שהתרופף לו אחד הברגים בראש.

אולי זה נשמע כמו בדיחה,

אבל האם אין אנחנו מתנהגים בדומה לאותו בחור מסכן בכל פעם שבה אנחנו מניחים ל"דעת החברה" לשלוט במעשינו?

הדרך השלושים ושש – "מתרחק מן הכבוד" – מלמדת אותנו להפסיק לחפש את הכבוד וההכרה אצל האחרים,

 ובמקום זאת למצוא אותם בתוכנו. אל תתכבד בעיני הבריות – היה מכובד! בדוק וברר,

מהם הדברים שנראים לך משמעותיים בחיים, והשתמש בהם על מנת להתקדם לעבר השלמות.

זהו המאבק הקלאסי בין הגוף ובין הנשמה. הגוף נהנה מהאשליה המשכרת,

ש"כולם חושבים שאני משהו…", אבל הנשמה שואפת להגשים מה שמשמעותי באמת.

הגוף אומר: "בואי נהיה חשובים לרגע." והנשמה אומרת: "בוא ונהפוך את זה למציאות."

הגוף מתנגד לחוסר הנוחיות הכרוכה בצמיחה, והנשמה יודעת מהו הדבר הנכון לעשותו.

 ואנחנו – מזדהים עם הנשמה, אך לעתים קרובות חיים את הגוף…

 

מהם המניעים שלך?
עליך לוודא, שכל מה שאתה עושה בחיים נובע מתוך בחירתך האישית,

 ואינו מבוסס על הצורך להרשים אחרים.

לדוגמא – בכל פעם שאתה עורך תוכנית חברתית, שאל את עצמך: "מה המניע שלי?"

אם אתה מתכנן טיול להודו, האם זה באמת בגלל שאתה רוצה להיות שם (עם כל הטינופת והאומללות שתפגוש ברחובות),

או שזה כדי להרשים אחרים בהרפתקנות שלך?

 

המרדף אחר ההכרה. הרצון לזכות בהכרת החברה בזכות הישגינו הוא טבע אנושי,

אשר לא תמיד אנחנו מודעים לקיומו.

 כל אדם רוצה שהחברה תהיה מודעת לאותם דברים שבהם הוא מתגאה בליבו.

אפשר לחוש זאת בשיחה עם ידידים. אם תרצה ואם לא, הגאווה תמצא את הדרך אל תוך השיחה –

"הכרתי אותו כשעשיתי תואר שני ב…", או "התמונה הזאת מזכירה לי את הטיול להימלאיה…"

לא משנה על מה משוחחים, הניסיון להרשים ידלוף פנימה.

בפעם הבאה שתשוחח עם מישהו, בדוק כמה זמן לוקח לכם להגיע לשיחה על הצלחותיכם האישיות.
מדוע אנחנו תאבים כל כך להרשים אחרים? בני האדם צמאים למשמעות,

אבל לא תמיד מצליחים להגיע אליה במלואה, ולכן נזקקים לפיצוי מלאכותי מהסביבה.

 

רדיפת כבוד היא סימן לכך שאינך מעריך מספיק את עצמך.

 

אחת מהדרכים ההרסניות ביותר לנסות ולהרשים אחרים, היא על ידי "החלפת תפקידים".

אנחנו "משחקים" דמויות, שנראה לנו שהאחרים יאהבו.

האם שמת לב אי פעם, איך יכולה האישיות שלך להשתנות כשאתה נמצא בחברת אנשים שונים?

לאלה במועדון הכושר, אנחנו יוצרים רושם של אנשים ספורטיביים. בפני החברים שלנו, אנחנו חבר´מנים.

 מול הבוס אנחנו רציניים. אנחנו יכולים לשחק 10-20 תפקידים שונים ביום!
שים לב לדרכים השונות שאתה מציג בהן את עצמך, ונסה לתאר אותן.

אל תתפלא אם תגלה, שלעתים אתה משחק בכמה תפקידים מנוגדים…

זה משחק מסוכן – מתוך החלפת תפקידים באופן שגרתי, קל מאוד לשכוח מי אנחנו באמת.

חשוב – מיהו אתה האמיתי?

הרב נח ויינברג

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

עיתון בית הספר

קטע עוסק באחריות חברתית.
גדי התהלך בחדר מחשבים כשעל מצחו נחרשים קמטים:
הוא עורך את עיתון בית הספר, מחר העיתון אמור להופיע, ועדיין אין לו כותרת ראשית.

דילוג לתוכן