ממש לפני פסח זאת ידע כל ילדון
חוגגים אנו חג מיוחד “חג הניקיון”
בו כולם את הבתים מנקים
מטאטאים, שוטפים, מבריקים…
ואולי כשאנחנו במרוץ המטורף
כדאי לעצור לשנייה, לעזוב ת’מדף
ולגשת לעשות רגע חושבים
בקשר אלינו, לנשמה בפנים.
ואם לאיך שעושים פסח נשים לב
נראה שזו אותה דרך “לעשות פסח” בלב.
הכלל הראשון הידוע לכל
הוא שכתם ישן הוא צרה ומכשול
אך, אילו ניקינו אותו מיד
הוא היה יורד במחי יד.
כך הדבר גם אצלנו בפנים
אם הרגל ישנו משכבר הימים
להסירו ידרשו מאמצים רבים
אילו נזכרנו קצת יותר מוקדם
כמעט ללא מאמץ הוא היה נעלם.
כלל שני שברור ושחוק
הוא שלאחר העבודה יש ניקוי ומירוק
את הידיים המלוכלכות נשטוף מהר
לפני שנעבור לנקות כלי אחר.
ולפני שנוכיח אנשים על טעויות
נבדוק שידינו בעצם נקיות
כי את המשפט החשוב לא שוכחים:
“קשוט עצמך ואחר כך אחרים”
ישנו עוד כלל שלא מזניחים
זהו כלל בנוגע ל… פרורים.
כולנו אחריהם במעמקים רודפים
כי אם לא נרדוף הם יצטברו לאלפים.
וכמובן שכשעל פרורים מדברים
אצלנו מתכוונים ל”מעשים קטנים”
פה ושם חטאים פצפונים
אך אנו שוכחים שגם הם מצטברים.
וכבר הגענו לכלל הרביעי והאחרון
העוסק בשעת צחצוח והברקה בגאון
כשמבריקים כלי זכוכית מלפנים ומאחור
צריך לא להסתנוור ולא לשבור.
וגם אצלנו שכבר אנו במשימה מצליחים
וכמעט גמרנו לנקות מבפנים
צריך להיזהר ולא להתגאות ולהסתנוור,
אחרת מהניקיון מה יישאר?
לאחר שגמרנו את כל הכללים
נשאר לנו לומר רק עוד כמה מילים
אנו יודעים שהמשימה קשה
שהרי פסח כפול זו הבקשה
לא מספיק בבית אותנו מעבידים
אז עכשיו גם לעבוד בפנים?!
נכון! זו אמת, אך צריך לזכור
שהכללים האלו הם הדרך לאור
וכשנשב בליל הסדר, כולנו מסובים
יחד עם המשפחה וכל האהובים
וכל אחד מאיתנו קצת יותר יזרח
שהרי השנה גם הוא עצמו מצוחצח.
