יוסי, בחור צעיר, הולך כבר שנה, בכל יום, לבקש ברכה מהרב.
הוא מבקש רק דבר אחד, לחיות מתוך שמחה. כל יום הוא מגיע לרב, אך עדיין אינו חש בשמחה.
לעומתו, גילה אחותו, הגיעה זו הפעם הראשונה אל הרב.
גילה ביקשה מהרב גם כן, שיברך אותה לחיים של שמחה.
למרבה הפלא, כמה ימים לאחר מכן, רואה יוסי את גילה כשהיא מחייכת ורגועה.
ניגש אליה יוסי ושואל, “גילה מה נשמע?” וגילה עונה, “טוב, ב”ה!”
מיד הלך יוסי לרבו ושאל אותו, “הרב, איך זה ייתכן, אני כבר שנה מבקש ממך ברכה בעניין השמחה, וזה לא עוזר, ואילו גילה ביקשה פעם אחת, וכבר היא שמחה!!”
חייך אליו רבו ושאל אותו בעדינות, “יוסי, כשאתה מגיע אלי יום יום לבקש את הברכה, האם אתה באמת מאמין שאתה מסוגל להיות שמח? האם אתה מאמין בברכה שלי ובהשפעתה? וכן מה אתה עושה בכדי להיות שמח, מעבר לבקשת הברכה?”
יוסי שתק, והרב המשיך. “גילה הגיעה אלי מתוך אמונה אמיתית ביכולת שלה להיות שמחה, אך אתה לא. אתה לא מאמין בשמחה שלך, בישועה שלך, וממילא שהברכה לא תשפיע. בכדי לזכות לברכה באמת חייבים להאמין לה! וכמו כן, לא מספיק רק ללכת לקבל ברכה, צריך גם להשתדל עבורה!
אחותך מאמינה בשמחה שלה, אחותך משתדלת להשיג אותה! ולכן גם זכתה שתשפיע עליה הברכה…”
